ערב חמישי האחרון הלכתי להופעה - הופעה מעולה! אבל זה לא הסיפור.
בסוף הופעה ישבתי בחוץ משכתי את ההתרגשות עוד קצת, ספגתי אוירה, קר ורוח אבל חם בפנים הלב דופק לפי קצב התופים...
כולם הלכו, נשארתי כמעט לבד.
ואז הוא יוצא, הזמר, האיש שהמוזיקה שלו עשתה לי נעים.
הלך לאוטו טרנטה שלו, שם את הגיטרה בבגז' ואני אומרת לעצמי עכשיו או לעולם לא...
ניגשתי לצד הנהג ושאלתי בחצי פנטומימה "אפשר טרמפ?" ולהפתעתי הסכים, נכנסתי לאוטו ואני כולי בהתרגשות תמימה, אומרת לו שהיתה הופעה מעולה, ושלפני כמה ימים חלמתי עליו וחיפשתי באינטרנט ומצאתי את ההופעה וקניתי כרטיס ו... מדברת שטויות ללא הפסקה.
אמר שבדרך כלל לא לוקח טרמפיסטים, ומשהו בקשר לזה שהוא עייף...
הרגשתי כאילו פיל יושב לי על החזה. אנרגיה תקועה באה ממנו, ואני כמובן בשטף הדברים אומרת לו "חייך, יש לך אנרגיה כבדה..." (או משהו בסגנון). והוא ענה "למה ציפית" (או משהו בסגנון), ואני בגמגום קל "לא ציפיתי לכלום".
שניה לפני שהוריד אותי בהרצל פינת אחד העם אמרתי לו "באמת לא ציפיתי לכלום, היתה הופעה מעולה, סופ"ש מעולה שיהיה לך".
מדובר בזמר מפורסם מאוד, ואני רוצה לשמור לעצמי את זהותו.
סיפרתי את הסיפור לחבר שלי שהוא במקרא חכם סיני עתיק
והוא אמר לי את המשפט הכל כך נכון לחיים שלי בעיקר בתקופה הנוכחית.
"תצברי חוויות ולא רכוש"
לפני 15 שנים. 21 בפברואר 2009 בשעה 20:54
