בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

ורוניק = אהבה

קבלו אותי הכי נקי שיש
לפני 15 שנים. 28 בפברואר 2009 בשעה 20:26

רציתי לטייל בגשם
לנקות את כל האבק
קרות ודוקרות הטיפות
קיבלתי אותן באהבה
הרוח צלפה בפניי
נעלי ספוגות מים
הולכת לאט, לאט
לא בורחת מהן
אוספת אותן,
סופגת אותן בבגדי
קרות ודוקרות הטיפות
קיבלתי אותן באהבה

ברקים מעלי
רעמים מתגלגלים לידי
ואני בשקט שלי
הולכת, סופגת
מחייכת לעולם

לרגע אחד פחדתי
ברק יכול לפגוע
באדם ההולך לבדו
בשדה הפתוח
ואני... לא בשדה
לעצי התפוח הלכתי
לבקר אותם, ללטף אותם
לשמוע את קול הטיפות
הגועש מסביבי.
ולרגע אחד
יצאה לי השמש
ואני שם עומדת
הטיפות דוקורות וקרות
מחייכת לשמש תודה


ברקים מעלי
רעמים מתגלגלים לידי
ואני בשקט שלי
הולכת, סופגת
מחייכת לעולם






D N A​(שולט) - חייב להגיב ולו רק מהסיבה שטיול ביום גשום תמיד היה ג'אנר אהוב.....יותר מזה,כותבת יקרה, אשתף אותך עם מחשבות שהיו לי כשניסיתי לדמיין (קורה לפעמים) איך זה להיות גשם(כן כן יש שריטה), ושירך בחלקו מוציא דמיוני אל האור.
נ.ב.
למען המשך כתיבה תקין,
בפעם הבאה,
קחי מטריה!
:))
לפני 15 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י