התעוררתי ב1 אחרי שלא ישנתי בלילה, וגם שנירדמתי נירדמתי עם דמעות, אבל אתה יודע.. דווקא שאני במצב שכזה התובנות הכי טובות מביאות אותי לפתרון, כשאני בוכה עד שניגמרות הדמעות אני מרגישה רגועה יותר אחר כך, השיחה שלנו עשתה לי טוב, הגעתי לתובנות וזה עושה לי להרגיש שקטה, רגועה יותר, אני יודעת שתהיי לי עבודה קשה על עצמי אבל אני לא מפחדת מזה, אני עושה סוויצ' בהתיחסות שלי לקשר עם ההורים, אני עושה סוויצ' ביחס שלי אליהם, מסתכלת על זה בהומור, בקלילות, באהבה, כמה שקשה לי להגיד את המילה הזאת בהקשר של ההורים שלי, אני מתחילה תהליך של התפייסות, נכון מה שאמרת אני לא צריכה לסלוח להם כי אין על מה, אני צריכה להתפייס עם עצמי, צריכה להוציא את כל הכעס והכאב שיש בי, ולפנות מקום לחמלה, אהבה, וחיבה, שיש בי להורים שלי,
, אני טובה בלעשות "סוויצ'ים" אני יודעת שזה עבודה קשה, ואני שמחה שדיברתי איתך, מרגישה שיש איזה איש שמבין אותי ומקבל את הבריחות להומור בהבנה ובכל זאת מחזיר אותי לדברים שבאמת חשובים ולא נותן לי לברוח שוב ושוב לג'ינג'ר או לירידות הקטנות והמעצבנות שלי, אני בטוחה או יותר נכון מקווה שעל כל ירידה או סטיה מהנושא אני אענש... (איקון קורץ)
לפני 18 שנים. 14 ביוני 2005 בשעה 20:17