אני אספר לך בדיוק מה בא לי עכשיו...
בא לי עכשיו ללכת לבריכה ולגלות שאין שם אף אחד. להעיז להוריד את הבגדים ולהיות ערומה . לקפוץ למים הקרים. להיות ילדה רעה עד הסוף ולפזר שיער במים, ויודעת שאם הרשלה (מנהל הבריכה) היה פה הוא היה צועק עלי לאסוף אותו....
אני במים הקרירים, שוכבת על האבוב, תחת למעלה, לפתע כמו אל שעלה מן הים....:
פותחת עניים ולצידי, שוחה לו בערום, כמובן....
נחש מי?
לא יוחנן, אבל קרוב, אח שלו הלאפרקון השחור ...
שבמים הכלור קצת הוריד לו צבע אבל הוא עדיין סקסי עם המבט הרע בעניים וזיפים בני יום.
נכון אני גדולה...
טוב נמשיך בסיפור העלילה...
ורוניק פותחת את ענייה באיטיות ורואה את הלאפרקון עם נצנוץ המים והשמש בעניים זה מחזה מרנין לב ודגדגן.
פלאחצ'! הצלפה חזקה עם יד חזקה, על תחת חשוף.... ורוניק נופלת למים. כולה צוחקת וכמובן רטובה, כל כך שמחה לראות את האל שעלה מן הים אבל הלאפרקון לא מחייך, הוא רציני וזה מכניס את חננה לבלבול קטן היא מפסיקה לחייך,הוא אומר לה " חיפשתי אותך כלבה " ורוניק אוהבת שהלאפרקון קורא לה כלבה בקול רציני, כי היא יודעת שיבוא משהו נעים.
יוצאים מהמים הקרירים, הלאפרקון מביא את החבלים שהביא איתו ומתחיל לקשור אותי, לאט מעביר את החבל על גופי, הגוף מתייבש מהר מחום השמש או החום הפנימי שלי, רמת הגירוי עולה ככול שאני יותר קשורה, הקשירה עדין לא גורמת לי להיות חסרת יכולת לזוז אבל אוי כמה שהיא נעימה, החבל מחזיק את הגוף כמו מחוך.
מרגישה את הידיים של הלאפרקון על הגוף שלי, מהדק את החבל מסדר אותו שלא ילחץ, אני קשורה עכשיו כולי גם הידיים, לא יכולה לזוז, כולי התרגשות ממה שעומד לקרות, ופחד שמישהו יבוא לבריכה ויראה אותי ככה.
הלאפרקון מביא את שמוליק השוט החביב עלי, מצליף, אני יודעת עד כמה הוא אוהב לראות את הסימנים האדומים אז משתדלת לספוג את הכאב, לא יכולה הרבה, כי כולי פקעת עצבים רוצה כבר לטעום אותו, רוצה להרגיש אותו בין הרגליים.
הוא מכיר אותי כל כך טוב ויודע מה אני רוצה, אבל יודע שדחיית הסיפוק עושה אותי הרבה הרבה יותר צייתנית, אומנם חסרת מנוחה אבל צייתנית.
הוא משכיב אותי על מגבת, פותח את הרגליים שלי ודואג להצליף גם בכפות הרגליים , "אדוני אפשר.. בבקשה... כלבה רוצה משהו...אההה" ואני כולי רוצה שיכנס אלי, שיכאיב לי בין הרגליים, "שקט כלבה! כבר אמרתי שכלבה לא רוצה".
לאפרקון מנסה להכניס לי את הבאט פלאג המקולל ואני צועקת מכאב, הבאט פלאג הזה מסרב להיכנס . "טוב בואי ננסה משהו אחר" שם כפפה על היד, שם גם את הג'ל הזה שאני לא זוכרת את שמו, ומלטף בעדינות את החור המדובר, בעדינות מלטף את החור וכל אותו זמן מדבר איתי על הא ודא, כדי להסיח את דעתי, מכניס אצבע אחת וגם את השנייה, ממשיך לשחק בעדינות עם החור המדובר, ואני כבר לא ממש בעולם הזה, מתחננת שיגע בדגדגן שלי שיכאיב לי, והוא בשלו, "היום כלבונת הבאט פלאג יכנס" ומחייך את החיוך הזדוני שלו.
למזלי אנחנו מוסתרים בין השיחים והעצים בפינה מרוחקת של הבריכה אז אם אנחנו שקטים (יותר נכון אם אני שקטה) אין חשש שמישהו יבוא אבל זה אומר שצריך להיות בשקט.
והוא המניאק בשלו עושה לי נעים, עדיין עם שתי אצבעות מרוחות בג'ל משחקות לי שם בתחת, אני מרגישה שהליטופים יותר ויותר אגרסיביים ואני משתגעת רוצה שיגע בי איפה שרטוב איפה שכל כך רוצה את היד שלו או את הזין שלו או משהו אבל שיכניס כבר.
מרגישה משהו קריר זה כבר לא האצבעות שלו, לפני שאני בכלל חושבת מה זה מרגישה את זה, את הדבר הנורא הזה, את הבאט פלאג המקולל הזה מוחדר במכה אחת, המניאק הצליח להכניס אותו, ואני בוכה מכאב ומעונג, הוא מחבק אותי מרגיע אותי, ואני בוכה ומיללת שיוציא את זה ממני, "עוד מאט, תתרגלי אליו קצת".
בינתיים הוא משחרר אותי מהחבלים מלטף אותי, ואני לאט לאט מתמסרת לכאב, מתמסרת להנאה שבשחרור החבלים, הבאט פלאג עדין שם, עדין כואב, אבל הוא מלטף אותי מנשק אותי, אני מתכרבלת בחיבוק שלו, מחפשת את הזין שלו שאני כל כך אוהבת למצוץ, הוא יודע שעכשיו אני צריכה אותו כדי להירגע מהכאב, יונקת אותו, זה המוצץ שלי עכשיו.
הוא גומר כמובן, רק כדי שאני אוכל למצוץ אותו כמו שאני אוהבת שהוא רך כזה ונכנס בדיוק לפה, בזמן שאני יונקת לי בשקט, נרגעת מהכאב, מתחילה להרגיש את הבאט פלאג פחות כואב, "אפשר לגעת בעצמי?" אני שואלת את האדון מלמטה, "לא!, הפעם אני רוצה שתרגישי אותי.
אומנם לא את הזין אבל היד שלי בהחלט תספיק" הוא מוציא את הזין שלו מהפה שלי, מפסק לי את הרגליים, מלטף, מחדיר את היד לאט לאט זה נעים, זה כואב כמו שאני אוהבת, הלאפרקון נתן לי לגמור עד שכבר כל הגוף רועד וכואב, והבאט פלאג עדין במקומו. "טוב כלבה, בואי נוציא את הבאט פלאג" אמר הלאפרקון, "עוד מעט אדוני, עוד קצת, כלבה רוצה עוד קצת זמן פלאג" הלאפרקון צוחק ואני לא מתאפקת וצוחקת גם, "די כלבונת, בואי נוציא אותו".
הלאפרקון מוציא אותו בעדינות, "בואי נלך למים שיצננו אותך קצת" לבשתי בגד ים ויצאנו מהשיחים, נכנסנו למים שחינו וחזרנו הביתה עייפים אך מרוצים, כמובן שהזדיינו שוב בבית סתם כי זה כייף, כמובן שינקתי מהמוצץ עד שנרדמנו...
לפני 19 שנים. 21 ביוני 2005 בשעה 16:57