סוף סוף

סוף סוף מצאתי, מצאתי מי שמבינה אותי, מבינה מה אני צריך, מבינה את השריטות שלי.
היא נכנסה למקלחת ולא הבינה לאן היא נכנסת, לא הבינה מה עומד לקרות, מתמכרת לפינוק השבועי, למקלחת מפנקת עם הרבה סבון ששוטף את גופה העסיסי והישבן המוצק והמושלם, שטיפה שמזכירה לה את החמאם הטורקי, ידיי מעסות את ערוותה עם סבון להוריד ממנו את תלאות השבוע, ומידיי פעם מחליק אצבעות לתוך הרקטום הצר והחם שלה שסופג בהנאה את האצבעות, לאחר ייבוש של גופה מוביל אותה לחדר השינה, והיא, היא תמימה, לא יודעת למה לצפות סומכת אך חוששת, רוצה אך לא בוטחת, אך לאט לאט היא משתחררת( מדהים מה שפייסל יכול לעשות )היא נקשרת למיטה, ידיים תחילה,כיסויי עיניים, רגליים לצדדים, היא מרגישה חסרת אונים, אין יכולת לזוז, ואז היא מבינה למה היא שוב חוזרת לקליניקה,