שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

סוף סוף

סוף סוף מצאתי, מצאתי מי שמבינה אותי, מבינה מה אני צריך, מבינה את השריטות שלי.
היא נכנסה למקלחת ולא הבינה לאן היא נכנסת, לא הבינה מה עומד לקרות, מתמכרת לפינוק השבועי, למקלחת מפנקת עם הרבה סבון ששוטף את גופה העסיסי והישבן המוצק והמושלם, שטיפה שמזכירה לה את החמאם הטורקי, ידיי מעסות את ערוותה עם סבון להוריד ממנו את תלאות השבוע, ומידיי פעם מחליק אצבעות לתוך הרקטום הצר והחם שלה שסופג בהנאה את האצבעות, לאחר ייבוש של גופה מוביל אותה לחדר השינה, והיא, היא תמימה, לא יודעת למה לצפות סומכת אך חוששת, רוצה אך לא בוטחת, אך לאט לאט היא משתחררת( מדהים מה שפייסל יכול לעשות )היא נקשרת למיטה, ידיים תחילה,כיסויי עיניים, רגליים לצדדים, היא מרגישה חסרת אונים, אין יכולת לזוז, ואז היא מבינה למה היא שוב חוזרת לקליניקה,
לפני 4 שנים. 26 בספטמבר 2020 בשעה 11:16

סוף סוף יש לי מה שרציתי,

זה מה שפינטזתי, גרוש עם דירה שמרגיש בית. 

ככה היא אמרה לי אחרי סשן של שלוש שעות, בעודה מסתכלת לתקרה של חדר השינה. 

 גם חברה שלה אמרה לה, 

תתפסי לך גבר גרוש עם דירה, שאפשר גם שהוא יבשל לך, שאפשר לעשות אתנחתא בין סשן לסשן.

לשבת בסלון או יותר נכון, לכרוע על ארבע על הספה, 

לא צימר שמוגבל לשעתיים שהבן זוג צריך למהר לאישתו ולילדים, לתקתק את הבית.

ובסוף לחזור למציאות לחיים הבורגנים, לבעל, לילדים, לחיים האמתיים. 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י