|
|
|
ניסחתי מחדש את המכתב מהפוסט הקודם, הוא ב2 דפים ארוך יותר ובשפה הרבה יותר יפה והרבה פחות ציורית..
אני לא אכתוב אותו כאן, כי זה לא באמת מעניין.
מה שמעניין זה מה יקרה אחרי זה...
המשך יבוא.
לכי תזדייני יא כלבה שקרנית וצבועה!!!!!
שתפתח האדמה ותבלע אותך ואת האמא החיה בסרט שלך!!!
שישרף כל העסק שלך ושדבורים יבנו כוורת בחור תחת שלך!!!!!!!!!
אמממ, אולי כדאי לנסח את זה מחדש....?
כמו שהבטחתי, אני כותב כשדבר טוב הגיע.
הכרתי אישה באינטרנט וניפגשתי איתה היום.. בחורה חמודה, בת 32 ונשואה.
פגשתי גם את בעלה, איש נחמד ביותר.
ישבנו אצלה בבית ודיברנו, וצחקנו ואפילו ראינו איזה חצי סרט.
ואז בעלה הלך לישון בקומה העליונה,
ואני קיבלתי סשן, מציצה וזיון. 😄
אל תדאגו, בעלה מודע לסיבה שהגעתי, יש להם סוג של נישואים פתוחים כאלו.
אני מבסוט 😄
**************************************
עוד 24 יום לטיסה.
**************************************
מחקתי את הפוסט האחרון..
בכייני מידי.
אני אכתוב שוב כשיהיה לי משהו שמח להגיד :)
במרכז יש שלווה, שקט לא נגוע.
כאילו לא קרה דבר בעבר, לא קורה דבר בהווה ובהחלט שלא יקרה דבר בעתיד.
מין ידיעה שהכל במקום הנכון ובסדר הנכון.
שינוי לא יקרה כאן, הכל מושלם.
זהו ביתו של האל.
מסביב למרכז יש תוהו ובוהו מוחלט. הכאוס שולט.
הכל נע ומסתובב, סחור וסחור, אינו מוצא מקום.
כוח אדיר ללא רסן.
אין שלווה, אין מנוחה, אך היופי עוצר נשימה.
השינוי הוא תמידי, לעיתים ממלא חיים ולעיתים מביא חורבן.
זהו ביתו של הלב.
ובגבול הדקיק ביניהם, לא בדיוק בשלווה וכחוט השערה לא בתוהו, אך מושפע משניהם,
זהו ביתו של האדם.
בתהיה נצחית, לכאן או לכאן?
****************************************
למי שבמקרה תוהה: זה לא בהכרח מדבר על דת..
בא לי לרשום משהו,
אבל אין לי מושג מה...
עוד 5 דקות אני מתקשר למישהי מאתר BDSM, אולי אחרי זה יהיה לי מה לכתוב.
*************************
עוד 36 יום אני בארץ.
*************************
גור שאל אותי למה אני לא כותב יומן מסע..
אז עכשיו אני אכתוב, ותבין את התשובה.
לפני ארבעה חודשים וחצי הגעתי לארה"ב, עוד חודש וחצי אני חוזר לארץ.
מה השתנה? לא הרבה. לא הרבה בכלל..
אני לא יודע מה אני אעשה בעתיד, אני לא בטוח מה אני עושה בהווה, וניראה לי שאני כבר לא יודע מה עשיתי בעבר.
באתי עם הר מלא בתקוות, ונישארתי עם בור מלא באכזבות.
וכל הזמן הזה אני חושב על קטה ועל התגובה שהוא השאיר לי בבלוג כשנסעתי.
אני אחזור אותו בן אדם. לא בוגר יותר. לא חכם יותר. ובטח, לא עשיר יותר.
אני מרוויח פה כסף, שלא תחשבו שלא. אפילו יחסית לארץ זה כסף טוב.
אבל זה אפילו לא מתקרב לכסות את החובות שהשארתי.
ואני לא מדבר אפילו על החלומות שמתפוגגים להם...
אין לי זיונים פה, או סשנים.
אבל אני חי, ואוכל טוב.
גם זה סוג של נחמה.
הרבה דברים לכתוב, אך רק מילה אחת חשובה.
מתגעגע.
אין באתר הזה אף אחד מארה"ב?
אני עדיין חי.
אין לי יותר מידי זמן פנוי לכתוב פה.
בהזדמנות אני אפרסם איזה פוסט על החודשיים האחרונים.
בגדול, הכל מעולה. :)
