סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

רשומות הדרקון

סיפורים, בעיות, טענות או סתם מחשבות... אלו הם הרשומות שלי :)
לפני 15 שנים. 19 בינואר 2009 בשעה 16:26

לא רוצה להיות כאן!!!
רוצה לחזור למרכז!!! אוף!!!



כשהנפש הייתה קטנה וחלשה היא ספגה הרבה מכות,
הרבה עיוותים, הרבה כאבים והרבה השפלות.
הנפש שרדה, ולמרות שהיא גדלה, היא לא יותר חזקה.
היא מוכה, מעוות, כואבת ומושפלת.
הסימנים על הנפש לא נעלמו.. למרות שהם כבר לא ניראים לעין.
הנפש התחפשה.
ועד כמה שהיא לא תראה גדולה וחזקה ושלמה. היא לא. פשוט לא.

לנצח תרדוף את עיר הפחדים.
לנצח תסתובב ברחובות האפלים.

לפני 15 שנים. 11 בינואר 2009 בשעה 16:31

נימצא במרכז למשך השבוע..

ההרגשה כאילו לא עזבתי בכלל 😄

אני אבקר אנשים כמה שאוכל, ועוד חלק אני אראה במסיבה של ספייס ביום חמישי!



עם כל הקסם של ארה"ב, כיף לחזור!

לפני 15 שנים. 7 בינואר 2009 בשעה 23:04

אני בארץ!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

מה העיניינים?

לפני 15 שנים. 6 בינואר 2009 בשעה 20:42

זהו.

5 שעות בלבד לטיסה חזרה לארץ. אני אורז עכשיו סופית, לפני ההגעה הביתה.

זהו.

נשארו עוד 0 ימים...

לפני 15 שנים. 3 בינואר 2009 בשעה 7:05

עוד ימים ספורים אני תופס טיסה חזרה...
קשה לי להאמין...

יהיה מוזר לראות את כל האנשים המוכרים שוב.. יהיה מוזר לראות את כל המקומות המוכרים שוב.

יהיה כיף ומוזר.


אני מתרגש 😄


SATYR, תעשה מקום במלונה, אני עוד מעט מגיע!!

לפני 15 שנים. 1 בינואר 2009 בשעה 0:03

ישששששש!!!

יש לי מנוי זהב ליום!!!

מה אני עושה איתו עכשיו...?

HAPPY NEW YEAR EVERYBODY

**********************
עוד 7 יום.

לפני 15 שנים. 29 בדצמבר 2008 בשעה 6:53

היום האחרון בעבודה עבר לו...

זהו.
סיימתי תקופה נוספת.

חצי שנה עברה לה. הרבה זכרונות נוספו למערכת, טובים ורעים כאחד.
למדתי המון. על עצמי בעיקר.

אני באמת שמח שיצא לי לעבור את החוויות האלו.. להרחיב את העולם שלי מעבר לים.

בעין בלתי מזויינת אי אפשר להבחין בהבדל אצלי, אבל מתחת לפני השטח, השתנתי.
לא לטובה או לרעה, פשוט התבגרתי עוד טיפ טיפה.


ועכשיו הגיע הזמן לחזור להיות ילד.
אני חוזר לגור עם ההורים, עם כל הקשיים שבכך, ולקחת שנה חופש מהחיים.
לעבוד בעבודת מינימום מעפנה ולא לדאוג לגבי שכ"ד, ארנונה, חשמל, מים ואוכל.

עוד 9 ימים....

לפני 15 שנים. 25 בדצמבר 2008 בשעה 3:29

ברגע הכי קשה,
בתחושה השחורה ביותר,
בנקודה הכי אבודה,
בשניה שהאיבריים חונקים.

כשהכל מעוות,
חסר צבע, טעם וריח.

כשהאפור משתלט ומוחק משמעות.

שווה לקחת צעד לאחור.

לעלות לרקיע מטאפורי ולראות את האמת.

זאת רק נקודה אחת בחיים, באמצע קו ארוך.
והקו נסרג לתוך אין ספור קוים אחרים.
והקוים יוצרים מארג. מארג יפיפה ופועם.
לא חי, אלא החיים עצמם.

והמארג זורם כמו נחל, שוטף את הרגע המכוער ומעודד אותך לזרום איתו הלאה.

כל עוד אני אזכור ברגעים האפלים,
לשמור את הראש מעל המים,

אני לא אטבע!

לפני 15 שנים. 24 בדצמבר 2008 בשעה 22:56

פשוט זונה.
שיקרה לי בפנים כל הזמן הזה, ועכשיו תפסה אותי בביצים ומזיינת אותי!

מה אני אעשה שבכל הזמן הזה היא הפכה לסוג של מלכה בשבילי?
שלא ראיתי מה היא עושה ומי היא באמת עד שלא היה מאוחר מידי?
הייתי עסוק בלפנטז עליה.....

אני עוד אמצא הזדמנות לנקמה.


ובנימה יותר אופטימית, עוד 12 יום הטיסה שלי :)

לפני 15 שנים. 20 בדצמבר 2008 בשעה 22:00

תוצאות המכתב עדיין לא ברורות לחלוטין, אבל לא פוטרתי והיא התחילה להתייחס אלי בנחמדות מוגברת..
צריך לחכות עד יום ראשון כדי שאני אדע אם גם מבחינה כספית היא תהיה נחמדה יותר, שזאת הייתה הפואנטה של המכתב הזה בכל מקרה.

חוץ מזה, ניפגשתי שוב עם אותה אישה בבית מלון ביום שישי. היה ממש כיף ונחמד.
היא ממש לא שולטת אבל היה לה נסיון יפה, והסקס היה די מדהים, אז זה בסדר 😄

עוד 17 יום אני בבית, שיגמר כבר... :)