רשומות הדרקון

כבר הרבה זמן אני חושב על להחליף את הכינוי.
לא יודע בדיוק למה.. פשוט רצון כזה להתחדשות.

בכל מקרה, לא הלכתי רחוק.
אני מאד אוהב פנטזי בכלל ודרקונים בפרט, מכאן היה הכינוי הקודם שלי: BlackDragon.

בשילוב עם האהבה שפיתחתי לתרבות ולשפה היפנית, הכינוי שלי הפך לדרקון ביפנית - Ryo.

זהו סמל לא קטן בשבילי.. להחליף כינוי ששימש אותי כל כך הרבה שנים. לא רק כאן, אגב.
אבל אני באמת מרגיש שהגיע הזמן.

יש לי מטרה חדשה ודרך חדשה ללכת בה!

Itekimasu!

נגמר המנוי.
חזרתי להיות פשוט עם 😄

אגב, אני לא אבוא למסיבה בסוף.. לא מסתדר.


אני תוהה אבל.. למישהו אכפת?
אני שואל לא מרחמים עצמיים או משהו.
פשוט כשגרתי במרכז, בתקופה שהייתי עובד\מבלה באופן קבוע, ולא הייתי מגיע פעם אחת, היו אנשים שהרגישו בחסרוני.

עכשיו, אני לא בטוח אם מישהו זוכר אותי בכלל..

סתם תחושה מבאסת כזאת.

לתשומת לבך - המנוי מסתיים בעוד 9 ימים.

לחדש או לא לחדש, זאת השאלה...

הנה אני מרגיש את זה שוב... לא הרגשתי את הרצון הזה כבר זמן מה..
געגועים להרגשה.. לתחושה.

אני זוכר בפעם הראשונה איך זה הרגיש.
אני זוכר איך היא לכדה אותי בלטיפה בלבד.. נגיעה אחת בלחי.
אני זוכר את הציפורניים בעורפי וגבי... את הצריבות המשכרות בגופי.
אני זוכר את הספייס, את התחושה המדהימה הזאת.

אני זוכר אותה... תמיד יהיה לה מקום מיוחד בליבי.


הזיכרונות מציפים אותי, והרצון גדל.

אני רוצה שולטת.


נ.ב.
בקרוב מגיע למרכז..

הכל בסדר גמור.

קצת מפתיעה, לא? אותי לפחות...

אבל זה נכון, הכל בסדר גמור איתי.

לא קיבלתי ירושה ענקית או משהו, ולא מצאתי את אהבת חיי.

אבל מצד שני, יש לי עבודה שאני נהנה ממנה פחות או יותר, ואני מצליח לסגור את החודש.

אין לי בת זוג קבועה, ואני לא מחפש. טוב לי ככה בנתיים.

והכי חשוב, אני לא לחוץ משום דבר. מזה הרבה זמן אני לא לחוץ מכלום.

תענוג.

לילה.
אני יושב לי לבד.. קצת טלויזיה, קצת מחשב. פה ושם סיגריה.
ואני משתגע!
בימים האחרונים ובימים הקרובים אין עבודה.
אני במצב כלכלי שלא מאפשר נסיעות מחוץ לעיר.
אין לי בת זוג מכל סוג שהוא.

ואפילו הכתיבה כבר לא קלה כמו פעם. כאילו כבר כתבתי את כל מה שיכולתי לכתוב.

אני שונא להיות במצב המוקפא הזה. שיקרה כבר משהו!!


זה די מצחיק אבל המחשבה הכי דומיננטית אצלי כרגע, זה שאני רוצה ספר טוב.

ספר טוב, או זיון טוב.. כל אחד מהם יעשה את העבודה.
עדיף ספר, נמשך יותר זמן :)

מה שעוד לא נסגר בפוסט הקודם, נסגר. ונפתח... וניסגר שוב.

מה גורם לי לוותר ככה על מערכת יחסים? אין לי שמץ..

חוסר רגישות או חוסר רגשות.. פאק איט..


בכל מקרה.. אין לי זמן.
כרגע אני צריך לחשוב על אלף ואחד דברים אחרים.
כל אחד ואחד מהם צריך לבוא לפני מערכת יחסים... יש לי סיבה טובה לכך. אני בטוח בזה.. פשוט אין לי כח לחשוב על זה כרגע.

מי היה מאמין שדווקא עכשיו אני אפגוש אותה?
לא כשגרנו כל כך קרוב... לא... דווקא עכשיו כשאני בקצה השני של הארץ...

יש בה גם משהו... קשה לתאר את זה במילים... אבל יש בה משהו מסויים שאני נמשך אליו.

אולי כי היא בלונדינית עם עיניים כחולות? 😄

אבל ברצינות.. יצא לי לוותר על כמה הזדמנויות רק כי הן גרו רחוק. למה עכשיו אני נותן סיכוי?

היא יפיפיה,
היא מתוקה,
היא חמודה, <<>>---------(חח מה אתם רוצים? גם היא קוראת פה :))))
היא אוהבת פנטזי,
והיא מתחלפת..

אני מניח שזה השילוב של כל זה והעוד משהו הקטן הזה.. שגורם לי לחשוב שיש בה משהו מאד מיוחד.


שום דבר עדיין לא סגור... אבל בקרוב, בקרוב מאד.

פאקינג משעמם.......

יום שישי בערב... ואני לא יודע אם אני אצא מהבית בכלל.

מ-ש-ע-מ-ם לי ! ! ! ! !

יש חוויות שישארו איתך לכל החיים.
יש דברים שאתה תזכור לאורך כל ימי חייך.
אם יש לך מזל יהיו אלו הזכרונות הטובים שיצופו מעל כולם.
ואם אין לך מזל יהיו אלו הסיוטים שירדפו אותך.

אין לי מזל.

עיר ילדותי היא עיר ככל הערים. טיפה קטנה אך רגילה לחלוטין.
אבל יש פה משהו שמפעיל לי מתג בראש..
רוחות שככלל לא מטרידות אותי חזרו לרדוף אותי במלוא העוצמה.

זה לא תמידי. בדרך כלל הכל בסדר גמור, ואני לא מפריע לעצמי לחיות...
אבל יש מצבים שפשוט יד רפאים קפואה מתגנבת לה לחזי ותופסת אחיזת מוות.

באותו רגע אני לא בעיר נחמדה ולא בעוד נקודה חסרת משמעות על המפה,

אני בעיר הפחדים.
אני כלוא בתוך הביעותים של עצמי.

מאבד אחיזה בהיגיון. שקוע בעבר מעורפל ועתיד לא ידוע.

כשהרוחות נרגעות, כשאני חוזר לעצמי, כשההגיון נכנס לפעולה,
אני מבין שאני נרדף על ידי צלי בלבד.

ולא הקלה שוטפת אותי, אלא שנאה!

שנאה יוקדת לפחדן שהוא אני.........