חזרתי לעשן.
בלי תירוצים. בלי סיבות. פשוט ככה.
אני גועש מבפנים. ויש לי מחסום ששומר הכל שם.
אני רוצה להוציא הכל החוצה. להתפרץ!
אבל לא מצליח.
כמעט הצלחתי לשחרר.. נעמדתי במרפסת, באוויר הערב הנעים, שמעתי את השיר שנוגע בי מאז ומעולם, הדלקתי סיגריה וכמעט בכיתי.
ממש רציתי לבכות. הייתי על סף דמעות.. אבל לא.
גם ברגע זה אני על סף.. אבל לא.
אני לא מצליח להשתחרר!!!
והכל גועש ואוכל אותי מבפנים.
רציתי לשחרר את הכעס והתסכול בדם.
גם עם זה לא שיחררתי. לא הגעתי לתוצאה הרצויה..
היה קצת דם, אבל הכאב לא הגיע. כאילו ידע שאני מחכה לו ועשה דווקא.
אל תבהלו מהפעולה האחרונה. אני נושא צלקות עלי מתקופות קשות בחיים שלי בכוונה. לזכור.
אני לא אנסה לברוח מהעולם הזה. אני יותר מידי כועס על החיים מכדי לתת להם להכניע אותי!
אני אלך ראש בראש עם היקום ואצא כשידי על העליונה!
אתם מכירים את זה שבסרט הגיבור מקבל את המכות של החיים שלו וניראה כאילו הוא הולך להפסיד, למרות שיודעים שהוא ינצח?
אז אני בשלב הזה.
אני יודע שבסוף יהיה בסדר, אבל, פאק, זה כואב!!
יום ראשון הולך להיות יום קשה ורע....
אבל מי יודע? אולי אלוהים "זומם" (נא לקרוא במבטא הודי\אמהרי\תימני) גם לי משהו טוב?
למען הסר ספק:
הכל טוב עם הקטנה. היא הדבר הכי טוב בחיים שלי כרגע.
מקווה שיהיה\היה לכם סופ"ש מהנה!
לפני 16 שנים. 14 במרץ 2008 בשעה 20:03
