אני לא מאמין שהיום הזה הגיע...
חזרתי לא מזמן מהמסיבה האחרונה שלי בלימיט, וארזתי את הדברים הספורים שנישארו לי..
ה-כ-ל ארוז ומוכן. אני באמת עוזב.
עוד שעה וחצי בערך יבואו לאסוף אותי עם הדברים וזהו.
עזבתי. הלכתי. סיימתי תקופה.
תקופה טובה ברובה, ובמבט לאחור.
ישארו לי הרבה זיכרונות טובים.
כמה מהם פחות טובים מאחרים, אבל הכל לטובה.
אני אולי נישמע קצת דרמטי.. אבל אני לא אגזים אם אומר שהתקופה שהייתה לי בשנתיים האחרונות לא תחזור על עצמה.
עם כל הטוב והרע שבדבר.
ובאמת כואב לי לעזוב את הקטנה. את אהובתי... באמת אהובה, לא רק מילים.
כשחיבקתי אותה היום, ירדו לי דמעות.
דמעות של הבנה עד כמה לא קיבלה ממני את היחס המגיע לה, דמעות של הבנה שזה אחד החיבוקים האחרונים שלנו.
קטנה שלי, אני תמיד אזכור את החיוך שלך.
וחברים יקרים שלי בלימיט, אני אתגעגע. תודה על היום!
(למרות שהייתי מוכן להרוג אותכם לשניה כשהשפרצתם עלי את השמפניה!!!)
היו שלום, ותודה על הדגים!
לפני 16 שנים. 28 ביוני 2008 בשעה 5:05
