שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

ממעמקים קראתי, אולי גם אכתוב

מנסה להזכיר לעצמי שלכתוב ולהתבטא אינם סימנים של חולשה (סליחה, ברי, על הציטוט). אולי הגיע הזמן להחליף מגירה ישנה בפרסום קבל עם וכלוב.
לפני 18 שנים. 24 בפברואר 2006 בשעה 17:21

עייפתי.
שמש אדומה יורדת לאט בין צמרות העצים בחלון
ממלאת את החדר בגוונים חמים ואור מרצד
ואני מרגיש חלול
רוח קרה שורקת בתוכי במסדרונות נטושים
מפיחה חיים לרגע בעלים שנשרו
קמוטים ואפורים.
עייפתי.
גם מהבלבול הזמני. מהמרוץ חסר התכלית.
מהעמדות הפנים הקטנות.
מהשאיפות חסרות המטרה.
מהנשיפות הקולניות ברגע האכזבה.
עייפתי.
מתחושת יום הכיפורים.

Lili-O - נדמה שאת החלל שבתוכי תיארת לרגע.

מותר להתעייף לפעמים, נפשית ופיזית (הי, אני אתמול הלכתי לישון בתשע!).
אבל אולי לא כדאי שתוותר לעצמך. תנשום ותמשיך הלאה. אתה יכול לצעוד בקצב שלך, מה איכפת לך מהמרוץ המטורף שלהם סביב עצמם?
אולי זה לא המרוץ שלך. :)
לפני 18 שנים
דיווה​(מתחלפת) - מבינה אותך
בימים אלו יותר מתמיד
שים קצת ראש בצד להרגע
ומותר לפעמים לפרוש מהמירץ הזה
הוא יחכה גם עוד שעה.. שעתיים..
מחר ואפילו בעוד שנה
לפני 18 שנים
nephele​(אחרת) - עוד נדבר על התקופה הזו תוך צחוקים פרועים, שמחה ואושר לא נורמליים.
הכל זמני בייב.

הכל זמני.

שולחת נשיקה וחיבוק.

נפילי.
לפני 18 שנים
nephele​(אחרת) - עוד נדבר על התקופה הזו תוך צחוקים פרועים, שמחה ואושר לא נורמליים.
הכל זמני בייב.

הכל זמני.

שולחת נשיקה וחיבוק.

נפילי.
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י