ממעמקים קראתי, אולי גם אכתוב

אין לי עצבות של שכונת מצוקה.
אני לא מעשן סיגריות בשרשרת.
גם כשאני לא מגולח הזיפים קצרים ורכים
רכים כמעט כמו החיבוק שלך, כשעוד היית כאן.

אני כל כך אובד בתוך כמיהה לחיים אחרים, לא שלי, לקוחים מתוך סרטים או ספרים
ואני הרי יושב מול מחשב וכותב, לא מול מחברת מרוטה
והמזגן הוא זה שמפיץ חום בחדר, ולא תנור נפט מפוייח

בגלל זה העצב שלי פחות נכון? פחות אמיתי?
כשהלכת מכאן קרעת אותי.