אנחנו יושבים בסלון ומריצים צחוקים
האלכוהול זורם חופשי בגוף, משחרר אותונו, לפחות אותי, מסתיר ממני את הפחדים היומיומיים להתמודד עם מה שאני מרגישה.
הוא מתקרב אלי, נוגע בי בחזה, אני עוצרת אותי, הבא לי, לא בא לי מופיע כאן, כבר דיברנו על זה, על האמביוולנטיות של הרגשות, על המחיר שמשלמים יום למחורת.
עד היום רק התחרמנו ומרוב סתימות לא שכבנו לגמרה, כאילו החדירה תעשה הבדל בין המעורבות הרגשית.
אני קמה ונכנסת לחדר, סוגרת את הדלת אחרי, הוא נכנס אחרי... מה הקטע שואל?
הקטע הוא שאתה פחדן וזה לא מקובל עלי מה שקורה, אם אתה רוצה שחרור אז תעשה ביד, עזוב אותי כבר...
השיחה נמשכת בכיוון לא ברור ואני טוענת שוא פחדן
אני לא פחדן, מתגוננן.
אתה כן, שאוכיח לך?
תוכיחי, מזמין אותי לאתגר אותו.
אני מתקרבת אליו, לכיוון השפתיים בכוונה לנשק אותו, הוא מתרחק.
הינה ההוכחה... עכשיו לילה טוב
* * * * * *
(1)
יוצא מהחדר, יוצא מהלב
(2)
פונה לכיון הדלת, פותח אותה ואז מסתובב ומנשק אותי
ואני יודעת שמה שקורה זה מה שקורה
לפני 18 שנים. 3 באפריל 2006 בשעה 20:38