ני מבקשת אל תגיב... זה לא מכוון אליך .... זה לא שייך לך למרות שזה כאן.... זו הדרך שלי להוציא את זה החוצה. למרות שאני מודעת לאובדה שברגע שיוצא, זה כבר לא שייך לי. יחד אם זאת אני כן רוצה תגובות על הצעות ודרכי התמודדות, רוצה לדעת מה הייתם עושים במקומי באותה סיטואמיה.
האם הדברים מסובכים או שאני מסבכת אותם או שגם וגם... אם לא היה איכפת לי הכל היה יותר פשוט.... למה אני חושבת ומנתחת כל אירוע יותר מדי, מפרקת אותו למרכביו הכי קטנים ושואלת את עצמי מה היה קורה לו כאן היינו מגיבים אחרת? האם זה היה ניתן לשינוי?
אם הזמן למדתי שאי אפשר להיכנס לראש של האנשים ולקרוא את מחשבותיהם, אבל כל כך הייתי רוצה לדעת מה עובר עליו בראש.
מה שכן החלטתי הוא שאני אזרום... אבדוק תוך כדי ואמשיך כל עוד זה עושה לי טוב... באותה שנייה שארגיש פגוע או שהדברים כבר לא מתאימים אחתוך את העניין בצורה חדה...
אז אולי אסבול... אבל בטוחה שאתגבר כי אני חזקה.
גם אם לפעמים הייתי רוצה לא להיות חזקה, אני כן
הוא הסכים אתי שאני צריכה לעסוק בטיפול שוודי (למרות שיודעת עושה את זה בשביל הכיף בלבד ולא למטרת פרנסה) "את צריכה להוציא את האגרסיות שלך בדרך כלשהי" 😄 אם הוא היה יודע מה אני עושה בנידון 😉 וצוחקת מבפנים
לפני 19 שנים. 29 במרץ 2005 בשעה 19:15