היום הייתה לי פגישה עם ה"מטפל" שלי. מן סוג של פסיכולוג בעל תפיסות אלטרנטיביות המשלב בין שתי התפיסות בטיפולו... לכן אני כל כך מתחברת עליו... אני הולכת אליו כשאני מרגישה מדודכת, שמצב הרוח שלי ירוד והוא מצליח לשפר את הרגשתי, אני יוצאת משם עם אנרגיות מחודשות. אני מתחברת לדרך בה הוא גורם לי לראות את החיים, נקודת מבט שונה.
"אילנה אני מבחין שיש במבטך גם שמחה וגם עצב יחד... למה שתי הרגשות המנוגדות האלה אצלך כרגע?" שמחה כי אני מתחברת לדרך שאתה גורם לי לראות את חיי... עצב בגלל שזה עוד לא הגיע... בגלל שיש רגשים שאני מרגישה ממש בודדה"
לקראת סוף הפגישה, כשאנחנו מחובקים ללא כל תכנון מתחילים להתנשק... נשיקה רכה ועדיה, כל כך כיפית... כל כך מחבקת. כל כך בהפתעה הוא לא יזם... אני לא יזמתי זה קרה וזו הייתה הרגשה טובה.
הפציינט השני חיכה בחוץ כבר 20 דקות אז ניפרדו בחיבוק "את יודעת שאני כאן בכל רגע שתזדקקי לי"
לפני 19 שנים. 29 במרץ 2005 בשעה 19:38
