לפני 18 שנים. 2 בנובמבר 2006 בשעה 12:32
יורד גשם, מבול ואני בנסיעה ברכב, ברדיו השיר.... "תזכרו שהבטחתם לא לבכות כי השמים גדולים והדמעות קטנות..."
ונזכרתי באמא שלי, שעברה לפני כמה חודשים התקף לב ואני לא הייתי לידה, חשבתי על כמה אגואיסטיתת הייתי בגיל 18 שהחלטתי לקום ולעזוב את כל המשפחה שלי על מנת לבוא לגור בישראל לבד. וואלה באמת בגיל 18 לא חושבים על הדברים עושים אותם.
סבבה זה גיל, תקופת ההרפתקאות, אבל מתישהו ההרפתקאה צריכה להיגמר... האם לא גמרת אותה עדין?
