חברה טובה שלי ניפרדה מהחבר שלה... או במילים אחרות החבר הילדותי והדפוק שלה זרק אותה... זה היה ברור שיקרה וזה הפתיע אותי שהם החזיקו מעמד כמעת שנה ביחד.
היא בגילי בת 26, הוא בדיוק השתחרר מהצבא שהתחילו לצאת... עברו לגור ביחד אחרי שבועיים.
לני זה היינו קרובות מאוד ושהיא עברה לגור אצלו כבר לא היה לה זמן... קיבלתי את זה בהבנה, הרי גם אני מעדיפה זין טוב וקבוע על פני חברה טובה וקבוע... פירגנתי לה ועודדתי אותה למרות שלפעמים הייתה חסרה.
פתאום היא לבד... מכל החברות אני היחידה שאיתה היא עוד בקשר
כמובן שאני מציעה לה את ביתי ומייד היא עוברת לגור אצלי ומקבלת מפתח עד שתסתדר... בלי לחץ אמרתי לה.
פתאום היא מחכה שנעשה דברים ביחד שנבלה ביחד כאילו אני בשנה הזו לא יצרתי קשרים עם אנשים חדשים
אני לא אומרת לה כלום... זה לא הרגע לסגור חשבונות... היא צריכה קודם לצאת מהדיכאון... להתגבר ואז אולי נדבר... אבל אין טעם לדעתי להעלות את הנושא... הרי בטוח שהיא שמה לב.
ואני לא כועסת אבל מצחיק אותי לדעת שידעתי שבדיוק יקרה מה שקורה איך היא לא שמה לב בכלל?
לפני 19 שנים. 27 באפריל 2005 בשעה 16:23
