היום זה נגמר.... כמה שציפיתי לזה
כמה שרציתי שזה יגיע... לא יכולתי לברוח קודם בגלל ההתחייבות והחוזה...
היום היה יומי האחרון במערכת החינוך
כבר בחודש הראשון גיליתי שזה לא מתאים לי... קצת התאכזבתי, משהו שחשבתי כל החיים שלי שאני טובה בו, פתאום הפך לקשה עד בלתי נסבל. הסכום שהייתי מקבלת תמורת ההעבודה לא היה שווה את המחיר הנפשי ששילמתי
אבל בכל זאת... אני, להיכנע בקלות? אין מצב... שיש מכשול... מתגברים עליו וזה מה שניסיתי
לשנות גישה, לאמץ טכניקות חדשות, להתייעץ עם מוצלחים ממני... לי זה לא עזר.... טוב לפעמים קצת אבל לא לטווח ארוך
גיליתי על עצמי כמה דברים
כמה שאני חסרת סבלנות
כמה ששכמה ילדים יכולים לעצבן אותי
כמה שאני מסוגלת לצעוק ביום אחד
כמה שאין סיפוק בעבודה שיש כיתות עם 40 תלמידים
כמה שאני לא מצליחה ליישם את כל הערכים החינוכיים שלי בכיתה
יש לי הרבה מה לתת אבל זה לא יהיה במסגרת המערכת ... לא ולא ולא וכמה חבל לי שלא
כמה חבל , כמה עצוב לי וכמה מאכזב אותי
אבל החיים לא תמיד מובילים אותנו בדרך הקלה
אני מקווה שיתפתחו פרוייקטים מעניינים יותר שיביאו לי סיפוק
לפני 19 שנים. 29 ביוני 2005 בשעה 18:50
