לפני 6 שנים. 10 ביוני 2018 בשעה 11:15
4
מנגינת הנדודים
לפני 6 שנים. 9 ביוני 2018 בשעה 21:31
5
לפני 6 שנים. 8 ביוני 2018 בשעה 8:10
6
לפני 6 שנים. 7 ביוני 2018 בשעה 4:52
7
לפני 6 שנים. 6 ביוני 2018 בשעה 10:34
8
לפני 6 שנים. 5 ביוני 2018 בשעה 4:49
9
לפני 6 שנים. 4 ביוני 2018 בשעה 9:35
10
לפני 6 שנים. 24 במאי 2018 בשעה 17:35
יוצא לי להיות הרבה לבד בבית,
לישון באלכסון, טוב לי להיות לבד. לפעמים אני מעדיף את הלבד שלי על פני כל דבר.
אבל מה לעשות עם החוסר, עם התשוקה עם הרצון למלא חלל?
עוד התנסות? עוד אסקפיזם?
התבודדות זה כלי בכל הדתות.
אם זה כל כך טוב למה אני מחפש חיבורים? כאלה אמיתיים. שמרחיבים את הלב?
למה נוצרה חרמנות ורצון לחיבור לא מספיקה פנטזיה לאדם?
טוב ברור שהמחשבה הזאת עוד לא מבוררת.
מזל שיש לי לילה לבד בבית.
לפני 6 שנים. 23 במאי 2018 בשעה 6:18
הרוח חמה ומייבשת
תנועת אויר ארורה. היא משקרת, היא מפתה להתקרר בה ובעצם
יובש הידיים. יובש השפתיים מהתרגשות או מחום הוא?
מזג אויר הוא נושא לשיחה. שיחה של שתי שתי שורות. גם הפרטים שבמשורה ידעתי עלייך. והתשובה הסתומה
היא מתגוננת.
לא תפתח פתח לאויר החם להכנס. לרוח המייבשת
אין לה קרם לחות עליה, תטען. גם לא חומר סיכה. היא לא תתן לך לגעת. נגעו לפניך. נגעה בחזרה. אני יודע שצחקת
חייכת לפחות. שמעו את זה עד למקלדת שלי.
אני סוגר את החלון, אשטוף פנים. אשתה כוס מים. צריך להזהר לא להתייבש ברוח כזאת.
לפני 6 שנים. 21 במאי 2018 בשעה 8:46
צריך חורף שלם כדי להתגעגע לקיץ
אבל מספיק יום חם אחד כדי להתגעגע לחורף.
#שמישהוידליקמזגן #אניערוםוחםלי #מהזההחוםהזה