מנגינת הנדודים

יוצא לי להיות הרבה לבד בבית,

לישון באלכסון, טוב לי להיות לבד. לפעמים אני מעדיף את הלבד שלי על פני כל דבר.

אבל מה לעשות עם החוסר, עם התשוקה עם הרצון למלא חלל?

עוד התנסות? עוד אסקפיזם?

התבודדות זה כלי בכל הדתות. 

אם זה כל כך טוב למה אני מחפש חיבורים? כאלה אמיתיים. שמרחיבים את הלב?

למה נוצרה חרמנות ורצון לחיבור לא מספיקה פנטזיה לאדם? 

טוב ברור שהמחשבה הזאת עוד לא מבוררת.

מזל שיש לי לילה לבד בבית.