מנגינת הנדודים

יש לי אבק על הרכב.

הרבה אבק.

ועד שהוא לא ירד כנראה לא אכנס בחזרה לקצב של החיים,

יש מלא לעשות אבל אני עוד בקצב האחר, זה שרוב היום על 120 BPM, אבל מתוך מדבר ואסטטיקה.

כמו הדיסוננס שהיה שם זה שהורס לי את המדבר וכובש אותו במערביות מתפרצת, ברעש ואור. בתלאביביות.

באסטטיקה מדהימה שמתכסה באבק הפודרה של אדמת המדבר הנכתשת בהמוני רגלי מפפזים.

בזמני שמנסה לכבוש את הקבוע והנצחי.

אז עכשיו צריך להתחיל לנקות ולבשל ולמי יש זין? 

(לפעמים צריך שליטה רק בשביל לחזור למציאות ולא לברוח ממנה)

אז היה שלום מידברן ותודה על הדגים.

אפרופו דגים, איך לעשות אותם ברוטב מרוקאי או עשבי טיבול מהגינה ושום? 

מי בא?

הלוואי שלא יהיו מלא ילדים מתלהבים.

פשוט רעב.

היום אני

יושב ובוהה.

אולי,

אינשאללה,

בסוף

יצוץ עניין.

כשבתאור של מישהו יש משפט כמו בחור על רמה.

או אדם בקלאס.

כשמתווכחים על שטויות וזה נהפך לריב אמיתי

תכתוב.

תצטט, תעתיק, תחרווט באבן, תקשקש,

תכתוב משהו כי כבר אי אפשר שלא.

כי 

כי הזמן עבר,כי נשבר הזין,

כי אם לא, אתה יכול לסגור את היום כבר עכשיו.

כי אם לא, בסוף השקר יתגלה.

כי אם לא, תחדל מהתקיים המציאות.

ככה היא מציאות של היום. רעועה.

רעה.

כי רעים יעזרו לך לעבור עוד יום, עוד צעקה, עוד שמחה, עוד...

כי זה מה שיש לנו בחיים רק עוד.

ואם עשיר הוא השמח בחלקו אז מאיפה הדרייב שלו להיות יותר.

מאיפה יהיה לו הכח לתקן. ובכלל, ובכלל אתה מוצא את עצמך מתעסק בהכל ואז אין כלום.

מה שנשאר זו עוד שורה ריקה. עוד יום שעובר עוד רגע שלא יחזור.

עוד רגע שלם. 

זה ה"הוא בחור טוב" של הדיק פיקס

חיפושונת

יש לי הצעה שלא תוכלי לסרב לה.

אבל קודם אכרע לרגע.

חיפושונת,

התנשאי לי?

(אבל בלי להתנשא)

כשבאמת תרצי,

תגידי.

#!גבר_שלא_מבין_רמזים.