לפני 5 שנים. 7 במרץ 2019 בשעה 13:27
ניצול .
ניצול כספי.
ניצול זמן.
ניצול מיני.
ניצול משאבים.
אז מה זה אומר בעצם על ניצול שואה?
מנגינת הנדודים
לפני 5 שנים. 4 במרץ 2019 בשעה 18:58
יש ימים שנבנים לאט.
מתכנסים לרגע אחד
כמו הרגע הזה לפני הגמירה.
ביום כזה כשמגיע המשפט, המילה הכתובה, התמונה הנכונה,
הרגע הזה, המזוקק. שכל היום נבנה אליו.
נדיר ומהנה.
לפני 5 שנים. 5 בפברואר 2019 בשעה 20:20
מי שעושה לך ככה טוב בלי סיבה מיוחדת. ונהנה מהנאתך מה לא תודה לו בקול?
ולולו! יא מלכה. שוקרן
ככה לעשות טוב כי בא לך.
ולו, את נהדרת.
לפני 5 שנים. 5 בפברואר 2019 בשעה 13:27
בעידן שבו מדי יום אנו מסכימים להפרתה תחת השם "הסכם פרטיות"
בעידן שבו הכל מתועד,
הכל ברשת,
הכל נגיש,
הכל שפיט- אופס נסחפתי.
מזל שבראש שלי נשארה פרטיות, כי אם מי שרואה אותי היה יודע על מה אני חושב תוך כדי...
לפני 5 שנים. 22 בינואר 2019 בשעה 6:16
את מתה על משחק הפנטזיות,
את הכי טובה בו.
אני גם טוב במשחק הפנטזיות,
אני הכי טוב בו.
בואי נשחק את המשחק וכנראה תנצחי תמיד.
ואני אנצח. תמיד.
כי במשחק של הפנטזיות, מעורבים דימויים שתולים ששתלת המערכה הראשונה,
וריגושים אמיתיים שקרו במערכה השניה,
ובמערכה השלישית שבה הכל מוכרע...
כאן ייקבע המנצח.
את או אני?
אז מסתבר שניצחון שלך הוא בדיוק אותו הניצחון שלי.
טוב נו כמעט. כי סגול מתאים לשחור.
לפני 5 שנים. 10 בינואר 2019 בשעה 12:31
כשאני כותב פוסט ומעליו ישר מופיע בלוג אחר, 17 שניות אחרי
לפני 5 שנים. 10 בינואר 2019 בשעה 12:30
כל פעם כשיש שקט במשרד.
בין אם בוקר בו השכמתי קום
בין אם נשארתי אחרון בסוף יום העבודה,
ואפילו אם סתם בצוהריים כשכולם שם ופה ופה ושם.
אז מזדחל חוסר השקט של החרמנות.
ישר.
השקט הזה.
לפני 5 שנים. 31 בדצמבר 2018 בשעה 8:09
חייב לשתפכם במידע חשוב זה שישנה את עולמכם הלשוני:
https://twitter.com/HebAcademy/status/1079393950547480583
לפני 5 שנים. 31 בדצמבר 2018 בשעה 7:03
כמו במשחק כדור, המומנטום נוטה להחליף צדדים בגלל סיבות טפשיות.
כשהמומטום מתחיל להעצר מרגישים שהנה זה נגמר ומנסים להחזיק בו בקצה האצעות לפני שיחליק,
משל אתה תלוי בקצה אצבעותיך על גשר אבל אתה כבר יודע,
אתה תחליק. ותאבד אחיזתך.
ואז הרגע האחרון שההבנה והשחרור מגיע,
זה המקום להנאה ממנו והפורקן. ממש כמו להחזיק אורגזמה עד הרגע האחרון.
מגיע השחרור הזה, פיסוק הידיים לצדדים ועצימת עיניים לנפילה משוחררת.
השניה הזאת היא השניה הארוכה והמזוקקת של החיים עצמם.
זהו רגע מעורר. מערער.
נקי.
לפני 5 שנים. 28 בדצמבר 2018 בשעה 5:47
כשאנחותינו שככו, ברקע נשארו נשימות של חיוכים מסופקים, סולו גיטרה של זמר עם קול צרוד וקול פיצפוץ האש באח.
ובבוקר ראיתי ששקד הבר פורח.
עוד מישהו/י רוצה לשאול למה אני אוה את החורף?