הבוקר, תוך כדי הנעה, נכנסתי לאחד בלוגים שבהם אני מבקר בקביעות, בלוגה של טלי35. בבלוג בפוסט מהימים האחרונים קישור לפוסט ישן.
לא הכרתי את הפוסט הישן (מה שאומר שיש לי חיים כי איני מכיר את כל הפוסטים גם בבלוגים שאני קורא בקביעות), וכך מכיוון שהיה לי בוקר פנוי ומה שקראתי גרם לי להנאה, התחלתי לחזור אחורה בארכיון הבלוג, לקרוא להנות, להדלק, להתחרמן, להתרגש ולהשתעשע.
וכך כנראה איתותי הלייקים המצטברים העירו את אלילה משגרת יומה, ואדומה הופיעה. לכן אם אני כל כך נהנה למה שרק אני אדע על זה,למרות מיסיון רחוק ממני כרחוק מזרח מאביב גפן. אבל להודות צריך לאלילה בכלוב.
היא כותבת בדיוק, ברגישות ומצטטת נפלא (יש אינספור דוגמאות להטמעת שירים בדיבור שלה, אני מת על זה).
נכון, אין פה רק את הפוסט היחיד שאני הכי אוהב, כי איך אבחר בין אהובי הרבים. אך מי שמוציאה מוושי בתגובות הודאה בהפסד, היא אכן ראויה לשמה, אלילה.
אז ברשותכם אחזור במעט זמן שנותר לי היום לקרוא עוד בבלוג של טלי35, כי עוד לא גמרתי איתו להיום.
