המגירה

כמו צעצוע יקר, אני אחזיק בך,
אסתכל מכל כיוון.
אכופף אותך
ואגמיש
את ירכתי מחשבתך.
אפשק את מוחך,
ואחדור בו בלי הרף.
אורגזמת התודעה שתוצף,
והרטט,
תגרום לרטיבות הגואלת ההיא
זו שזולגת בחום
על עורו הרך, האדום
של לחייך…
ואני אלקק אז –
עיניים שפתיים צוואר
רגע אחד בודד
לפני נעיצת הניבים
באזור המפעם רצון לחיים.
ועם קילוח הדם בזרזיף פעימות,
אשיב לך, לא הבטחתי?
את הרצון לחיות.
ואז תרגיש גם כאב, אל תרעד
גם אהבה נולדת בכאב, אל תפחד.
ועם חיתוך הטבור הקוגנטיבי,
אשחרר אותך,
אמחק כל סימן בעלות שצרבתי בך,
ואתן לך את עצמך מתנה,
מתנתה של פיה –
פינוקיו.