המגירה

בתוך עינייך יפתי , מתחת לכל העייפות, מתחת לכל הרצינות והעיקשות הגאווה והיהירות, אני מוצאת אותה.
ילדה קטנה, צחת מבט ומחייכת, מאמינה בטובו של עולם השזור אגדות, מאמינה שצריך לחפש רק עוד מעט, עד שיגיע האושר אל מפתן ליבה. ומאז ועד היום הם חיים באושר ועושר כדברי האגדה..
את כבר יגעה: בלעת את העולם והקאת אותו פעמיים, בטרם הגעת לגיל 22.
ראית כבר הכל, את כל סחי העולם ותוגתו, את נבלת הגוף ופריכות הנפש,
ובטרם הפנינו פנינו כה וכה בשלו עלומייך והפכת אישה.
ובטרם תצאי את ביתך תעטי שוב שלמה, תחייכי למראה ולאחר שתמשחי את עינייך בפוך תניחי את המסכה על פנייך ותאמרי להיא במראה: את מלכה.
ואת מלכה ילדתי מתמיד ומאז, ואין לך צורך במסכה או שלמה, לעטוף את עירומו של גופך או עדינותה של נפשך.
הביטי באותן עיניים שלך, הניבטות בפני ילדתך. ספרי לה שלפני הרבה הרבה שנים בכפר קטן מעבר להרי החושך חיה נסיכה,
ספרי לה על עולם של נסיכים ופיות ודרקונים,
ספרי לה שאפשר לחיות באושר ואושר. שיש כאלה שלא זוכרים שהם יכולים,
כמו השכנה מלמעלה וההיא מהצד.
ספרי לה שלא משנה מה, היא נסיכה. כי אימא, לא משנה איך ומה –
היא מלכה.



28.8.04