המגירה

--------------------------------------------------------------------------------
יש רגעים באהבה שהייאוש טורף בך. הרצון הזה להתחבר עושה בך שמות.
לגעת להריח, לטעום מקצה ציפורן טיפת דם מלוחה. שום דבר לא ידמה לסבל של הרגע שלפני, אך אין גם הנאה גדולה ממנו. רגעי הייסורים בהם אתה לוחך את גופי, ומטריף את דעתי בשלווה מאופקת…
ביד בוטחת אתה לוטף, חופן, מגיע, מכיר כבר את חוקי גופי על פה. והוא שלך מבראשית, רוטט, חמים, רוצה….
קולי צרוד וחם, מגיע מאי שם: אני רוצה אותך עכשיו, עכשיו אני רוצה אותך.
אתה נשבר, לשונך נדחקת אל תוכי, אתה נסער, אתה דרוך, אתה רוצה.
עכשיו כל נגיעה כואבת – אם לא הייתה כאן לא מעט חדווה, היה יכול להחשב ייאוש מתוק.
חצי סיבוב, אני עליך ואתה בידי. אם כבר לענות, אז רק אדם אהוב.
לשוני נוגעת בעורך ומותירה בו שביל של אש.
שפתי מספרות לגופך על האופציות הקיימות, בשפת הסימנים..
אתה רוצה… אוה… אתה ממש רוצה…
"אתה רוצה אותי?" אני לואטת.
"כן..." אתה לוחש.
"אז תגיד."
"אני רוצה אותך כל כך."
"מה בדיוק אתה רוצה?" אני שואלת.
"את יודעת…", אתה עונה.
"אז תגיד", אני מבקשת. "אני רוצה לשמוע זאת יוצא מבין שפתיך…"
אתה גונח… - "את יודעת…"
וכבר מגיעה לשוני הגואלת במעלה ובמורד חומך.
גם אני כבר ידעתי את גופך. גופך מתחנן על נפשו, נשמתך אחוזה בכפי, אני נמסה.
ידיך מלטפות את פני ומקרבות אותן לפניך. לשונך, זקורה, חודרת בין שפתי, ידיך חופרות בגופי…
אני רוצה כל כך… והנה זה מגיע: בגאווה אתה מחבר בין גופך לגופי, בבעלות.
גל חריף של עונג עולה בי, מעלה את גניחתי השמיימה: שלא יגמר לעולם…
ואתה נדחק בי ואני בך, וכבר שיני טועמות בבשרך, ממש כצפרני, אינני שבעה אותך. כולי רועדת, מתכווצת, אתה עומד בכך בגבורה, מחכה לזעזוע הבא.
והוא מגיע, דוחק בך בפעימות יניקה ואתה כמעט מתמסר לו. אבל לא, אתה נעצר,
שפתיך נוגסות בפטמותיי, מעלות ממני גרגורי הנאה. ידיך הופכות אותי ומבקרות בגופי, כעת אני על ארבע, מתחברת לכל חיית השדה שמחכה לאבירה.
ואבירי בא בי, עוד ועוד ועוד, ואני מזדעזעת ועוד לא השיא.
"תראה לי מה אתה יכול לעשות בשבילי..." אני חורקת.
אתה דוהר בטירוף, מסחרר את סוסך. אני מתפוצצת לאלף כוכבים זוהרים…..
"תן לי" אני מבקשת
"את מה ששמרת בשבילי."
"עכשיו!" אני מוסיפה.
ואתה נותן, ואתה גועש בי ואיתי, ואנחנו נמסים אחד בתוך רעהו, והיינו לאחד.


13:26 28/05/04