מעניין מה גורם לשולט לשייך אליו את הנשלטת שלו, לפעמים אני מרגישה שמה שאני לא עושה הוא עדיין לא משייך אותי, ולא שהוא לא רוצה ולא שאני לא רוצה, זה ממקום של הוא טוען שאני עדיין לא שם ואמורה לעבור סדרה שלמה של חינוך. והאמת היא שאולי הוא צודק. עוד לא הגעתי איתו לרמה של אמון מלא שבוא אוכל להרשות לעצמי לוותר על העצמאיות שלי ולהיות תלותית בו כפי שהוא מצפה ממני.
מצד שני אני לא יודעת להגדיר את הקשר שלי ושלו, ובגלל חוסר הוודאות הזו, אני אומרת לא מעט דברים שמשתמע מכך שאני מתלוננת. כך הוא אומר לי כל הזמן. אבל באמת שאין לי תלונות! פשוט אני רוצה לדעת איפה אני עומדת. הרי אם לא שייך אותי באופן וודאי, מה יקרה אם אכיר היום אדון למשל..מצד שני..ההתנהגות שלו, וההתנהלות שלו היא הרבה מעבר למילים "את משוייכת לי". וזה מה שעושה את ההבדל. יש לי הערכה כלפייך, הערצה, אני לא בטוחה שהוא יודע את זה או מעריך את זה אבל בתוך תוכי אומר - אעשה לא מעט על מנת להיות תחתיו..ועוד מזל שנפל בחלקי - אני אוהבת תעתועים בי, אבל תעתועים כאלה שמאתגרים אותי ומפתיעים מהסוג של חוק מרפי (אצפה- לא יגיע).. מה צופה לי המחר?
לפני 13 שנים. 12 ביוני 2011 בשעה 22:35