מה צופה לי המחר 😄 לו רק הייתי יודעת עוד אתמול מה מצפה לי היום..הייתי חושבת פעמיים האם להעיז לשאול את השאלה הזו. התרגלתי כנראה לטוב שהוא משוחח איתי בגובה העיניים שהוא שם בשבילי ואני שם בשבילו בכל תחומי החיים, שאנחנו משוחחים כאילו הכל רגיל, כאילו הוא חבר, ידיד, מישהו קרוב אליי. ועוד הרשתי לעצמי מרוב שהרגשתי חבל משוחררת לדבר איתו בצורה לא הכי נאותה כיאה למעמדו..
כמה דקות אחרי שקמנו מבית הקפה - הרגשתי משהו באווירה השתנה. בום. הוא עלה חזרה למקום שהוא תמיד נמצא בו למרות הראוי לו למקום שאני אוהבת אותו כשהוא כזה, חזק ולא בכח פיזי. אפילו כשלוחש - העוצמה שלו מורגשת.
כאשר נכנסנו לרכב שלו, הבנתי שהתחושות שלי לא התבדו. ההתרגשות שלי הורגשה (כפות הידיים שלי רעדו) הלב שלי החל לפעום במהירות ועם כמה שניסיתי להסתיר את כל התחושות האלה..זה היה בלתי אפשרי - ראו לי את זה בעיניים. מפני שכמה שהוא רצה אותי בדרכו שלו, רציתי את זה לא פחות.
נסענו לכיוון הבית. (אתם בטח לא מצפים שאספר מה קרה כשעצר באמצע הדרך)
הוא מצליח. מצליח להביא אותי למקום הזה שאני כל כך שואפת ועל סף התחננות להיות שלו. מקום של להרגיש את החלשה הזו ליד הדומיננטי - מקום של השפלה, נחותה ממנו, הרי אני רוצה להרגיש כך. ואני עוד אוכיח לו. שאני ראויה לו. שאני מוכנה לשלב הבא..
לפני 13 שנים. 13 ביוני 2011 בשעה 22:39
