...הוצא מהקשרו...

אין כמו זו התקופה,

לא קר מדי ויורדים גשמי ברכה.

מנחה אותה ללבוש חולצה לבנה מכופתרת,

דורש שתהיה מגוהצת למשעי ומעומלנת.

מזכיר לה כי את החזיה,

עליה להשאיר על המתלה שבחדרה.

היא ממתינה לבואי מתחת לביתה,

במקום בו תנועת האנשים יחסית מועטה.

מברך אותה לשלום וסוקר את הופעתה,

מאופרת בקפידה ומסניף לראותיי את ריחה.

מסתובבים ברחוב שאט-אט מתמלא באנשים,

חלקם זרים ואחרים לה מוכרים.

יש ומי מהם מתעכב לדרוש בשלומה,

מביט מהצד ונהנה לראותה במבוכתה.

ידיה מייד משתלבות לפנים,

מכסה בעזרתן את השדיים הבולטים.

מוביל אותה לרכב ומוציא מתא המטען מס' שקיות,

ומורה לה לאחוז בכל אחת מידיה את הקניות.

עתה כבר את החזה לא יכולה יותר להסתיר,

עת שידיה עמוסות בשקיות קניות - למכביר.

טיפות הגשם מתחילות לטפטף בקצב מתחזק,

וגורם לכך שחולצתה הרטובה על עורה תתהדק.

הבד הלבן כבר שקוף למחצה,

ופטמותיה בולטות ומשתקפות ממנה במהרה.

ואם קודם השדיים רטטו וקפצו בחלל החולצה האטומה,

עתה הם משתוללים להם חשופים כמעט ללא הפרעה.

מחייך נוכח המבטים המופנים אליה,

ומול העיניים הבוהות בחוצפה בדדיה.

פתאום רבים עוצרים אותה ומבקשים לשוחח,

והגשם לא מונע מהם למהר גם אם ממתין להם אורח.

ממקדים את מבטיהם בבליטות,

שבמרכזן צלליות כהות גדולות ועגולות.

הגשם אמנם כבר פסק בנתיים,

אך החולצה הרטובה תמשיך להיות שקופה לפחות עד מחרתיים.

מושך אותה לקרן רחוב נסתר מעוברי אורח,

דוחק אותה לפינה - ללא כל יכולת להימלט ולברוח.

מלטף את החזה הכבד שמעט שמוט,

שממנו בולטים הפטמות  מדמים דובדבן או תות.

אוחז את שולי החולצה,

ובכוח מושך אותם והיא קופאת במקומה.

הכפתורים עפים לכל עבר,

וכעת עירומה ברחוב - שוד ושבר.

השדיים קופצים חשופים למולי,

וכבר יונק אותם וממלא בהם את פי.

משחק בהם כפי שאוהב,

מלקק מקפיץ מושך ונושך.

עם האצבעות סביב הפיטמה סובב,

המגע עדין ולפעמים גם כואב.

מרשה לה לארגן את עצמה,

ולכסות בקרעי החולצה את גופה.

וכבר ממהרים לביתה,

להמשיך שם את החגיגה המהנה!