צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

...הוצא מהקשרו...

חוויות, פנטזיות ושאר עניינים...
- הכי חשוב שתבלו תמיד בנעימים...!
לפני יומיים. 14 באוק׳ 2021, 19:58

בפוסט הקודם תיארתי אירוע שקרה,

וכל מי שקרא גזר מהשלם פרט שאת מוחו גירה.

אך דבר אחד חידד אצל רבים את התובנה,

שעירום מרומז - טוב יותר לעיתים מלקבל את כל "החבילה".

הוא נותן דרור לדמיון להשתולל,

ולרצות ליישם דברים ולהתהולל.

רק מלהסתכל על מתאר האיברים,

להביו ולבחון בליטות וקפלים.

לדמיין את צבע הפיטמה הגדולה,

שתחת הבד מרמזת עד כמה היא כהה.

מה גודל השדיים שרוטטים להם שם ומקפצים,

ובאיזו צורה הם נפולים,

האם מושכים הם מטה לריצפה,

או שמא לצדדים תרים אחר פה החפץ ביניקה.

ומה לגבי הפתח שבין רגליה מצניעה,

האם מגולח הוא למשעי או מוסתר בשיער ערווה.

האם ניתן בנקל להבחין בשפתיים גדולות ובולטות,

או שרק אם מתאמצים ניתן את סודותיה לגלות.

האם איברה רחב וגדול מבקש לבלוע בקירבו כל שניתן,

או שמא צר הוא וקטן ושיש לגרותו רבות עד שיהיה מוכן.

העיניים מזפזפות בין מחשופים ובגדים צמודים,

מייצרות תובנות מהרמזים לאיברים המוצנעים.

וכן... זה לעיתים מגרה הרבה יותר מהדבר האמיתי,

ומניח שיש פה עוד כמה שסוברים ממש כדעתי!

לפני 3 ימים. 13 באוק׳ 2021, 15:41

יצאתי לטיול עם הכלב בשבת בצהריים,

השמש קופחת מאחורי על הכתפיים.

הוא עוצר לרחרח ולהשתין על כל עץ רענן,

ואני מייחל לסיים ולחזור להתעפץ תחת המזגן.

לפתע הכלב נדרך בלי שום סיבה הגיונית,

ואני מסיק כי בטח נחבאת לה חתולה חמודה תחת שיח או מכונית.

אוחז קצר את הרצועה,

שחלילה לא יפגע בשום יצור או חיה.

אך לא הייתה שם כל חתולה,

רק בחורה שהגיחה מעבר לפינה עם כלבה.

הכלבים מרחרחים ומשחקים,

ואנו מחליפים ביננו חיוכים.

בזמן שאנו נזהרים שלא להיקשר מרצועותיהם הארוכות,

מצליח לבחון אותה כעת בפרוטרוט.

היא לא יפה במיוחד גם לא ממש צעירה,

אך להיות מטופחת בהחלט מקפידה.

מבנה גופה מעט מלא לפי טעמי,

שערה ארוך ופזור מתבדר ברוח מולי.

מאופרת בקפידה לובשת חולצה לבנה,

שלמרות צבעה לא חושפת את שמסתירה.

ניתן רק להבין שלנ"ל כבודה מכובדת,

שחזיה רחבה עליהם מהודקת.

היא לא מפסיקה לחייך לעברי,

ואני ממשיך לשוטט עליה במבטי.

ואז תחת ביטנה השטוחה,

מתגלה לי ... הפתעה.

טייץ בצבע בז' שאורז את יריכיה,

הדוק על גופה ומדגיש את קפליה.

ולא שהיו לה צלוליטיס או קפלים מיותרים,

רק זוג שפתיים עבותים ומחייכים.

מהרהר לתומי אם בכך לא הבחינה כשיצאה מביתה,

שצורת איברה חשוף כאילו היא ממש עירומה.

אפילו מדגיש הוא את הצורה באופן כה ברור למראה,

שלו הייתה עירומה לא היה בולט כך באופן שכזה.

פתאום השמש כבר לא הטרידה,

ואת המזגן ממוחי בנקל השכיחה.

מביט פעם לעבר פניה המחוייכות,

ומייד מסיט מטה את עיניי לצמד שפתיה הברוכות.

מרייר מתאווה למראה עיניי,

וכבר מפנטז כיצד הייתי מטפל בו לו נפל לידיי.

הכלבה אותה מושכת והיא נגררת אחרי הרצועה,

וכל מה שאני חפץ זה רק לצפות בה שם בהנאה.

מסתבר שטיול עם כלב בצהרי היום,

הוא לא תמיד העונש הכי איום.

בייחוד כשזוכים לצפות בחיוך רחב וכפול - תרתי משמע,

מקווה לפגוש בה עם הטייץ ההדוק ...גם בסיבוב הבא!

 

 

 

 

 

לפני שבוע. 7 באוק׳ 2021, 20:19

מורה לך באצבעי להתקרב,

ואינך יכולה כלל לסרב.

לא מוציא אף הגה מפי,

רק מסמן לך במחוות ידי.

את נעצרת במקום שעליו הצבעתי,

מביטה בחשדנות לעבר הדלת הפתוחה שהשארתי.

מצביע לפי תור על פרטי הלבוש שלגופך,

שאת מסירה בהוראתי ונערמים לידך.

חוששת שמישהוא יכנס ויביט בך ערומה,

נהנה להביט בך כך שאת נבוכה.

השדיים כבר לחלוטין חשופים,

ואני מבקש לקבל לידי את התחתונים.

שוב מבטך המבוהל אל עבר המסדרון והקולות שברקע נשמעים,

ואת מסירה ממך גם אותם ומניחה על ערמת הבגדים.

ידייך מנסות להסתיר איברים מוצנעים,

ובסימון ברור נדרשת להסיטם לצדדים.

פות בולט נגלה תחת ביטנך,

שפתיים עבות וגדולות חושפות את נשיותך.

אינך יכולה להצניע ממבטי את איברך,

מגולח למשעי בולט למבטי נבוחן ולמורת רוחך.

שדייך שמוטים לצדדים כנאדות ריקים,

מכובד משקלם מטה - מושכים... עייפים.

שערך הארוך מנסה את החזה להסתיר,

אך אין ביכולותו אל מול גודלו למכביר.

עטרות הפטמות מפתיעות בגודלן,

בעוד הפטמות עצמן רדומות במרכזן.

מתקרב לעברך ומושיט יד אל בין ירכייך,

מגשש אחר הדגדגן המסתתר בין שפתייך.

גם הוא מפתיע בגודלו ביחס ישיר לאיבר,

ותוך כדי בנרתיקך האגודל השני כבר נבר.

מסמן לך לשכב על המזרן שעל הריצפה,

חולץ את כלי זייני ומכוונו לחור שנפער ולמולי נגלה.

מפסק באצבעותי לצדדים שפתיים עבות,

ודוחף אותו פנימה נבלי להשתהות.

הוא נבלע לו מייד בפות הרעב,

ולמרות זאת נראה כי גרם הוא לך לכאב.

השדים נעים ומשקשקים בכל דפיקה ודפיקה,

ואת ידיה לצדדים מרתק על המזרן בחוזקה.

לפתע נשמעים קול צעדים,

ואני ממשיך בשלי מתעלם מהבאים.

היא מנסה לנוס ולמצוא מחסה,

ככל שהקולות מתגברים ומתקרבים ומייד יצפו במחזה.

ממשיך לרתק לא מאפשר מנוסה,

ואיברי נעוץ עמוק בתוך גופה.

הוא ממשיך לשהות שם בתוך מיצי איברה,

כששתי נשים נכנסו כשעל פניהן מרוחה הבעת הפתעה.

"סליחה" הן אמרו נבוכות מהמעמד שאליו כרגע נחשפו בטעות,

"זה בסדר... אתן לא מפריעות" עונה ואותה ממשיך "לדפוק" בקשיחות.

מצחקקות עזבו הן את המקום,

בעוד אני ממשיך ובועל אותה - עד תום!

 

 

לפני שבוע. 7 באוק׳ 2021, 16:47

 

 

 

קטע שנשלח אלי (ו...בטח לעוד רבים אחרים) לאחרונה,

שמעלה חיוך ואולי גם כמה קווי דימיון לזיכרונות ילדות - שאולי כבר נשכחה.

סקרנים, תרים אחרי שביבי מידע - טעונים בזימה,

ולעיתים מרהיבים עוז, מתגברים על הפחד ומפלחים "הצצה" קצרה.

מתנצל כי הקטע שמצרף אינו (כרגיל) בחרוזים,

שכן לכותב הטקסט האלמוני אין את ה"שריטות" הקיימות במוחי בפנים.

ובכל זאת מדובר בקטע חביב,

על ילד שזוכה לראות באקט אינטימי את אמו ואביו. 

 

 

לפעמים, 

באמצע הלילה, 

כשאני לבד במיטה, 

מתחת לשמיכה, 

אני שומע את אמא ואבא. 

זה קורה כשאני לגמרי ישן. 

פתאום, 

הרעשים האלה מעירים אותי, 

ואני אומר לעצמי - 

"איזה אמא ואבא מצחיקים. 

קודם הם כל כך מתאמצים להרדים אותי, 

ועכשיו הם מעירים אותי...?" 

כשאני מתעורר מהרעשים המוזרים, 

אני קודם כל מתיישב במיטה. 

אני מתרכז חזק חזק, 

ומנסה להבין מה אמא ואבא עושים שם בחדר. 

אולי הם מדברים בטלפון עם דודה חנה בארצות הברית? 

אולי יש להם אורחים? 

אולי זו בכלל הטלויזיה? 

לפעמים, 

הם צועקים על מישהו, 

אבל על מי? 

לפעמים, 

זה נשמע כאילו שהם מזיזים רהיטים, 

ואני בכלל לא מבין מה פתאום הם מסדרים את הבית באמצע לילה. 

אני יושב במיטה ומקשיב, 

ולא מבין איפה אבא. 

אני חושב שאמא מחפשת אותו, 

כי כל הזמן היא צועקת לו "מוטי, מוטי." 

מה, הוא לא שומע? 

אחר כך הוא מחפש אותה. 

הוא צועק לה "רינה, רינה." 

אבא ואמא שלי משחקים מחבואים? 

בלילה? 

למה הם לא ישנים כבר? 

לילה אחד הרעשים חזרו, 

והיו כל כך חזקים שממש נבהלתי. 

חשבתי שאולי אמא ואבא חולים. הייתי בטוח שכואב להם נורא. 

אמא, כנראה, הרגישה ממש לא טוב, כי היא צעקה כל כך חזק, שהייתי בטוח שקרה לה משהו. 

בשקט בשקט, 

ירדתי מהמיטה, 

השתדלתי לא להפיל שום דבר בדרך, 

והתגנבתי לכיוון חדר השינה של אמא ואבא. 

ראיתי שהדלת קצת פתוחה, ורק המנורה הקטנה שליד המיטה שלהם דולקת. 

דחפתי לאט לאט את הדלת, 

ואז... 

אז גיליתי מה אמא ואבא שלי עושים. 

אמא ואבא עשו התעמלות על המיטה. 

הם עבדו מאד קשה - 

עובדה שהם אפילו לא שמו לב שאני שם. 

המשכתי להסתכל. 

קודם כל לא הבנתי למה הם מתעמלים בשעה כל כך מאוחרת. 

חוץ מזה, הם הרי תמיד אומרים לי ללבוש בגדים כדי שלא אתקרר, אז למה הם לא לבושים בכלל? 

ולמה להם מותר לקפוץ כל כך חזק על המיטה ולי אסור? 

ראיתי גם את התחתונים של אמא על הרצפה, וחשבתי על זה שכשאני זורק את הבגדים שלי על הרצפה, היא נורא כועסת. 

נזכרתי, שביום שישי, כשהיינו בארוחת ערב אצל סבא וסבתא, היו שם גם דודה שלי, רחלי, אחות של אמא, והחבר שלה, יוני. סבתא כל הזמן אמרה לאמא "למה את ומוטי לא עושים קצת ספורט? זה לא יזיק לכם. תראי איזה יופי אחותך והחבר שלה נראים. זה מהחדר כושר, אני אומרת לך." 

סבתא בטח לא ידעה שאמא ואבא עושים ה-מ-ו-ן ספורט! 

הם עושים מן התעמלות שכזאת. 

אני חושב שזה דומה למה שאנחנו עושים בגן, 

אבל זה נראה לי הרבה יותר קשה. 

למשל, ראיתי שאמא עומדת על ארבע, ואבא כל הזמן דוחף אותה מאחור. 

היא צועקת, אבל אני לא ממש מבין מה היא אומרת. 

אולי היא מתעצבנת על אבא כמו שהיא התעצבנה פעם על אישה אחת שדחפה אותנו בתור קולנוע? 

אחר כך ראיתי, שאמא רוכבת על אבא כמו על סוס, ונורא נעלבתי. 

אני חשבתי שרק לי הוא נותן לרכב עליו ככה. 

חוץ מזה, אבא התנהג ממש כמו תינוק. 

כן, ראיתי אותו יונק מהציצי של אמא. 

אפילו אני כבר מזמן לא עושה את זה... 

פתאום, אמא התחילה לחפש משהו בין הרגליים של אבא. 

איזה אמא מוזרה. 

תמיד היא מחפשת את העגילים שלה, ותמיד הם הולכים לה לאיבוד. 

אבא בכלל לא עזר לה לחפש. 

הוא רק ישב שם, נשען עם הידיים שלו על המיטה, 

ואמר "הו רינה, הו רינה." 

הוא תמיד מתעצבן כשהיא מאבדת משהו. 

כבר די שיעמם לי, אז התחלתי להסתובב בשקט, כדי לחזור לחדר שלי, 

אבל פתאום, 

נבהלתי נורא! 

שמעתי את אבא שלי אומר "תראי כמה הוא גדול" 

והבנתי שהם תפסו אותי. 

אבא שלי תמיד אומר לאמא שלי שאני כבר גדול. 

היום, בגן, שאלתי את אורי, החבר שלי, 

והוא אמר לי שאמא ואבא שלו אף פעם לא עושים התעמלות באמצע הלילה. 

רק אבא שלו מתעמל, לפעמים, עם העוזרת באמצע היום...

לפני שבוע. 7 באוק׳ 2021, 13:28

מלטף את לחייך בעדינות,

נושק לשפתייך ברכות.

מסניף את צווארך מלוא ראותיי,

מניח על כתפייך את זרועותיי.

גולש עימן מטה אל עבר מחשופך,

אוחז באצבעותיי ב-דש חולצתך.

את מנסה להתחכך בי ואלי להיצמד,

ואני מרחיקך ממני ואיברי זקור ועומד.

מחזק את אחיזתי בחולצתך הדקה,

שלא מצליחה להסתיר ולו אף את בליטת הפיטמה הכהה.

במשיכה אחת קורע מעלייך את החולצה,

וכפתורייך מתפזרים על כל הריצפה.

שדייך נשפכים להם החוצה בפראות,

מתנדנדים כשהפיטמות מתריסות כנגדי בהתנשאות.

סוטר לכל שד בתורו נהנה מהתנודות,

ואת נאנקת מהנאה ומהמחוות הכואבות.

יונק משדייך הזקורים למולי,

נושך את הפיטמות שממלאות את פי.

סומק עז צובע את פנייך,

כשאני עסוק בלהציק בדרכים שונות לשדייך.

חושף את איברי מולך,

כה אוהב לצפות במבטך.

את חושקת לטעום ולחוש את אוני בשפתייך וידיך- 

מתכופפת ונעמדת על ברכיים,

מביטה בו ובוחנת מרטיבה בלשונך שפתיים.

מפליק על ידייך שבו מנסות לגעת,

וסוטר לך על שקרבת את פיך ואת טעמי ללא רשות ניסית לדעת.

מלטף אותו בהנאה צרופה מול פנייך ההמומות,

וצובט שוב ושוב לשדייך ולפיטמות הגדולות.

מגיע לפורקני במהרה,

ומטח הזרע לעברך נורה ללא כל אזהרה.

נשמתך נעתקת בבהלה,

כשהמטח בפנייך בול פגע.

מצלם אותך כשנטיפי הזרע מטפטפים מהפנים אל שדייך,

ואוסר עלייך למחות ולנקות זאת בידייך.

מותיר אותך בחולצה קרועה,

כששדייך המטונפים מעוטרים בזרעי - חשופים ללא כל חציצה.

מחוייך כשמהרהר לעצמי כיצד תצא כך אל הרחוב הסואן והעמוס באנשים,

כשבחולצתה לא נותר אף לא כפתור בודד שיוכל מעיניהם להסתיר את המחמדים הרוטטים.

 

 

 

 

 

 

לפני שבוע. 6 באוק׳ 2021, 19:37

מסתבר שלא כולן אוהבות דפיקה,

ואפילו רק שריטה עשויה לגרום למועקה.

דוחה בנימוס כל מכה,

ואין זה משנה מה הסיבה.

נכון שאולי לציבור הכלוב הדבר לא נהיר,

ובמחוזותינו התנהגות שכזו איש לא מכיר.

ולמרות זאת בלית ברירה נאלץ להסכים עם הדברים,

ובתחום הזה (לפחות) להמנע משפשופים מיותרים.

לפני שבועיים. 1 באוק׳ 2021, 9:36

משקפיים עבות מונחות על אפה,

ומשנישאה לרב ידוע זכתה בתוארה.
נשות השכונה נהגו להתקבץ אצלה מדי שבוע לשיעור,
בבניין בו התגוררנו - "בלוק" ישן וכעור.
סבתא שגרה ממש דלת ממול,
נהגה ללמוד אצלה שיעור כפול.
מתייעצת עמה בכל נושאי ההלכה,
מעריצה אותה בצורה עיוורת בהתמדה.
מקפידה היא להתלבש תמיד בצניעות,
שביס ענקי עוטף את ראשה באדיקות.
לא משוחחת עם גברים ובוודאי לא שיחה בטלה,
ומקבצת סביבה את קהל עדתה.
ומשנפטר הרב נותרה עם קהל הנשים,
ואילו הגברים בשכונה תרו אחר רבנים אחרים.
אבוי למי שהייתה ממרא את פיה,
ובקלות רבה קבל עם ועדה יכלה אותה להוקיע.
ולמה אני פותח בכזו הקדמה,
בוודאי אתם כעת מביעים תמיהה.
או, זה בדיוק מתקשר,
עם רסיסי מידע שבחרתי בעבר כאן לכם לספר.
ומראש מזהיר ומתריע בפני הרגישים,
לא להמשיך לקרוא את המשך הדברים.
כידוע סבלתי בילדותי ממס' בעיות,
על חלק סיפרתי - על אחרות קצת פחות.
צרה אחת ליוותה אותי שנים רבות,
והשליכה וגרמה לי לצרות נוספות.
ביקרתי אצל מוהלים ורופאים לרוב,
אך לא הצליחו למצוא לבעייתי מזור מספיק טוב.
ובערב אחד חל שינוי מהותי,
ולא... זה לא היה פתרון רפואי.
סבתא שוחחה עם הרבנית שמכל זאת לא ידעה,
ושיתפה אותה בכל רזי הבעיה.
ובאותו ערב חזרה סבתא מהפגישה הביתה כשהיא ממש זורחת ומרוצה,
כי הרבנית הבטיחה לה ישועות כבר במהרה.
בישרה לי בלב צוהל כי מחר מבית הספר יש לי "פטור",
וזה הדבר היחיד בערך שמילא  את ליבי אור.
הסתודדה עם הוריי שנראו מסופקים,
אך היא המחליטה במשפחה - ולכן אין מתנגדים.
בבוקר מיהרה לשלוח את אחותי ללמודים עם חברה,
ואותי רחצה והלבישה לאחר שאכלתי חביתה.
אוחזת בידי ומקישה על דלת הרבנית בשעה היעודה,
ואני מביט בבבית עמוס מדפי הספרים מביט בתדהמה.
הן יושבות ומשוחחות על הבעיה,
בעוד אני כהרגלי מחטט באף בוהה בנקודה.
הרבנית מעיינת בספרים שונים,
חלקם עבים מצהיבים ומאובקים.
מראה מדי פעם משהו שם לסבתא,
וממשיכות לעיין שם בדברים בצוותא.
אני נודד למחוזות רחוקים,
חולם לי על דברים מעניינים.
כשלפתע קוטעים את מחשבתי,
וסבתא אוחזת בחוזקה בידי.
הרבנית מזיזה מס' ספרי קודש מהשולחן,
פורשת כרית או שמיכה ואני מושכב פרקדן.
במבט חמור סבר מורה לי להביט על המנורה,
כשעל ביטני מניחה מעין מחיצה,
המחיצה מסתירה את החלק התחתון,
"לא לזוז!" שומע את סבתא מצווה רוטנת ב-טון.
ואני קופא על מקומי כפי שנדרשתי,
לא מעלה על דעתי לזוז מבלי שהתבקשתי.
השביס הצבעוני בולט מבעד למחיצה,
ומבטה המפחיד של הרבנית כלפיי מזרה אימה.
"תורידי" מצווה היא על סבתא בפאתי השולחן,
"מבט למנורה" עלי צווחת בקטע לא מובן.
אני מפוחד לא מוציא מפי כל ציוץ - קפוא,
כשמכנסיי מופשלים מטה וידיי רפו.
המחיצה לפתע נפלה וחשפה,
את הרבנית וסבתא במהלך הבדיקה.
"על המנורה" היא צווחת כלפיי,
ומרגיש את קצה השביס מדגדג את ירכיי.
היא מסבירה לסבתא למה באו כל הצרות,
אוחזת באיברי ומושכת בכדי שתוכל לראות.
סבתא מהנהנת בראשה כמי שממש מבינה,
אך מהכרותי איתה לא הבינה רק עשתה הצגה.
בפרצוף חמוץ ורם חשיבות,
מטלטלת הרבנית את ראשה ברצינות.
בעזרת עיפרון מזיזה את איברי תוך כדי ההסבר שנותנת,
ובטוש מציירת עליו קיוקווים בעת שאותו שוב בוחנת.
לעיתים פונה שוב אל ספריה,
ואז מזיזה את העיפרון וגיד נופל לקול מחאותיה.
בסוף לאחר שהבינה כי עם סרגל ועיפרון,
לא תוכל למצוא במהרה פיתרון.
אחזה אותו בקצות אצבעותיה,
כאוחזת שרץ המטמא את קודשיה.
לא יודע אם כאבה לי יותר האחיזה או ההשפלה,
היא פנתה וכתבה לסבתא מס' טלפון על פיתקה.
לא לפני שחייגה לשם ומסרה הוראות,
ועל סבתא אסרה את הסימונים שעלי עשתה - לנקות.
"...מה זה הקווים?!" שאלתי את סבתא בעת שאותי הלבישה,
"שום דבר" ענתה ובמעשיה המשיכה.
אך הרבנית שאותי שמעה ענתה בגערה,
שמחר יחתכו לך את היתרה.
לא עשיתי לה דבר רע מעז ועד עתה,
אך מבטה היה כלפיי מנוכר ומרושע.
תמיד נזהרתי שלא להיתקל בה במדרגות,
כי תמיד היו לכך עבורי התפתחויות רעות וכואבות.
חלקן רק מבזות ו/או משפילות,
מביטה בעיניה הראות אלי תחת משקפיה הכבדות.
עם שמלה צנועה ושביס ענק המכסה כל שערה משערות ראשה,
הצליחה לפגוע בי במסווה של מצווה וקדושה.
מניח כי את ההמשך אתם משערים בנקל,
וגם אותה בליבי לעד מקלל.
ומי שבכל זאת ירצה עוד הסברים,
ב"פרטי" אולי אוכל לפרט עוד מעט בכמה נושאים.

 

 

 

לפני 3 שבועות. 24 בספט׳ 2021, 12:23

פוטושופ שמתרוצץ ברשתות,

נותן תזכורת מחוייכת לאחת הזוועות.

הם אכן בדרך לעוד לקוח - לא בטוח כי הוא אכן מרוצה,

אבל מבהיר בצורה ברורה שאם כולנו לא נישמר - "קרוב" שלנו עשוי לשכב שם - ...מכוסה.

אז אנא מכם הסבירו ואת המסר תעבירו הלאה לסביבתכם הקרובה,

על-מנת שנמשיך לחיות כאן בבריאות איתנה ובשמחה!

 

 

לפני 3 שבועות. 24 בספט׳ 2021, 12:04

היא הזמינה אותי אליה ללא כל פרטים מקדימים,

לא מה יקרה, לא תמונה ובטח לא תיאורים גופניים.
אפילו את גוון קולה כלל לא שמעתי,
מזה תקופה ארוכה עמה בפלטפורמות שונות התכתבתי.
סקרן לפגוש את אותה השולטת המיסתורית,
שנונה וחדה ובהחלט ניתן להבין שהיא רצינית.
וכך, בבוקרו של יום סתמי,
יוצא לפגוש בה להשביע את סקרנותי.
את הדלת פותחת בחורה רזונת ויחסית צעירה,
חיוכה נבוך ושערה סטור על כתיפה.
היא מזמינה אותי להיכנס לסלון בעקבותיה,
ואני עושה מייד כדבריה.
מבקש לשאול אותי דבר מה,
אך בתנועת יד אותי היא מייד מהסה.
מורה לי לעמוד ולא לזוז ממקום שעליו הצביעה,
ולחדר השני פנתה תוך שבקול קוראת "הוא הגיע"!
תוהה מה פשר ההכרזה,
ולמי בדיוק זאת היא כעת מודיעה.
אך מדחיק את המחשבות ומהרהר בצעירה,
ששבה בנתיים לסלון ולצידי נעמדה.
בוחן את גופה הבהיר העטוף בטוניקה לבנה,
בייחוד כשמושיטה לעברי כוס מיים להרטיב את לשוני היבשה.
היא לוקחת את הכוס ומטיחה אותה על השולחן בחוזקה,
מביטנו מצטלבים מבלי להוציא אף מילה.
מנסה "לשבור את הקרח" אך היא שומרת על דממה,
והיא לעברי רק מביטה בשתיקה.
"...אז... אתה הוא מר סימפסון!!!" נשמעת מהחדר הסמוך קריאה,
ובמקביל ממנו יוצאת אישה בשלה ונאה.
מנסה להבין מה פה קורה,
ומי היא לעזאזל הבחורה שאותה בנוסף רואה.
הנערה מקרבת כיסא לעברה,
וניצבת בראש מורכן לימינה.
מבלי לבזבז זמן על שיחה מקדימה,
מורה לנערה להפשיט את ה"סחורה".
מבלי כל אומר פורמת את כפתורי החולצה,
ופושטת אותה מעלי במיומנות זריזה.
את החגורה הכפתור והרוכסן במכנס פותחת,
מושכת אותו ואת התחתון מטה ביד בוטחת.
תוך שניות ניצב שם ערום כביום היוולדי,
והנערה ניצבת שוב לצידי.
"תתקרב מעט מר סימפסון שאוכל לראות אותך" אמרה הגברת בהנאה,
ואני פוסע ומתקגם מעט לעברה.
עיניה בוחנות אותי מכל כיוון וזווית אפשרית,
מורה לי לחזור אל מקומי בשנית.
היא מסמנת לנערה לפשוט גם היא את בגדיה,
והיא ממהרת לעשות רצונה למפרע.
"תעמידי לו" היא יורה לעברה,
ורק לשמע זאת הוא הזדקר לו גם ללא כל עזרה.
היא שולפת מצלמה ומנציחה את גופי,
ודואגת גם לתקריב של איברי.
"בוא נשחק בכם קצת" משתעשעת לה בקריצה,
ומסבירה לשנינו את כללי המשחק שבחרה.
לא אלאה אתכם כאן בכל מהלכיו,
אך הצלפנו להנאתה אחד בשניה במסגרת חוקיו.
מביטה ומצלמת אותנו במהלכו,
וכל אחד מאיתנו בתורו מגביר את עוצמתו.
לאחר זמן מה מפסיקה היא את המשחק המשונה,
ולמורת רוחה של הנערה מכריזה עלי כמנצח במקצה.
לא לפני שקמה היא לבחון מקרוב את החבורות בגופנו,
נושקת ברכות ובתשוקה לשפתינו.
אוחזת בשערות ראשה של הנערה,
ומפילה אותה למרגלותיי,
ומצלמת אותה כשאת פיה ממלאים אשכיי.
פיה הקטן צר מלהכיל את האיבר המרוגש,
שלמרות שאינו נחשב גדול עם הכנסתו לפיה - רפלקס ההקאה הורגש.
"בוא!" אמרה לי כשהיא גוררת את הנערה,
ומשליכה אותה על המיטה.
"תכניס!" מורה לי תוך שמפסקת את רגליה,
ואני בועל את שפחתה - ממלא אחר הוראותיה.
היא מכתיבה לי את הקצב והעוצמה,
תוך כדי שממוללת באצבעותיה את פטמתה.
הנבעלת נאנקת ללא יכולת למחות,
גם את מטחי השפיך שמטפטפים על גופה בצרורות.
 היא מתעדת אותה נבעלת וחבולה,
נוטפת קילוחי זרע מאיברה ועל גופה.
שולחת אותה להתקלח ולשוב במהרה,
כשנותרת עמי ומגלה לי את החלטתה.
מבהירה את תנאיה ומה הציפייה,
ועל מרבית הדברים באנו לידי הסכמה.
השפחה שבה לסלון נקיה,
ולשלב הבא בהחלט מוכנה.
כן... הייתה זו בהחלט עליית מדרגה,
אבל בניגוד למדיניות הממשלה בדרום - פה ניתנה הפעם בהחלט תגובה!!!

 

 

 

 

לפני 3 שבועות. 23 בספט׳ 2021, 18:05

בשבוע שעבר יצא לי שוב להיתקל בתופעה,

משהו שהזכיר לי תקופה ישנה.
עת שביליתי בתיכון או שמא בחטיבה,
וסבלתי מבעיה במע' השתן והשופכה.
מה שקרה הפעם זה שביקרתי באיזושהי תערוכה,
ונזקקתי להטיל את מימיי ולא יכולתי להשתהות קמעה.
נכנסתי לשירותי הגברים שהיו ריקים,
ומול המשתנה הוצאתי את מה שצריך - מהתחתונים.
לפתע, כשאני באמצע - ולא ניתן כבר את הזרם לעצור,
שומע רחשים של אדם שפותח דלת ומעוניין להיכנס ולעבור.
לא ייחסתי חשיבות והמשכתי בשלי,
אוחז את איברי כרגיל ביד ימיני.
ואז... שם לב ש... ממש... לידי במשתנה,
עובדת במרץ - מנקה חרוצה.
"אתה יכול להמשיך" אמרה לי במבטא רוסי,
כשראתה שאני לא ממש יודע איך להסתיר את איברי.
היא המשיכה בשלה ואני בשלי,
ומפעם לפעם הביטה (בכוונה או לא) במה שאחזתי בידי.
סיימתי, שטפתי את ידיי ויצאתי מופתע ומהורהר,
מה שהזכיר לי שוב את ימי עלומיי זה מכבר.
את אותה המנקה בבית הספר שבו למדתי,
שתמיד נכנסה לנקות את השירותים בדיוק כשמול המשתנה ניצבתי.
ולמרות שהמקום היה כבר מצוחצח ונקי,
תמיד "נזכרה ששכחה" לנקות דווקא לידי.
ואז כשהייתי קופץ ממבוכה ובושה,
הייתה מחייכת לעברי ואומרת כשהיא... לשם בדיוק מביטה.
"זה בסדר... כבר ראיתי הרבה כאלה"! - תוך שבקול גדול צוחקת,
ואני מתכווץ מסמיק מבושה כשהיא אותי עוקצת.
ומדי מס' ימים זה חזר שוב ושוב,
ולדבר על כך - לא היה מקובל אז ביישוב.
האמת, שזה לא נגמר רק בכך,
אך לא מתכוון כעת לספר בשלב זה עוד נדבך.
היא אולי ידעה כי אני סוג של חוליה חלשה,
בין אם בחדר המורים או שמא מהיועצת על כך שמעה.
אין ספק שאת המידע היא ניצלה לטובתה,
ומבלי כל בושה היא חזרה ופגעה.
והשבוע כאמור ממרום גילי פתאום זה שוב בי הכה,
ואני כבר חשבתי שהדחקתי זאת עמוק יחד עם עוד זכרונות בעתה.