...הוצא מהקשרו...

יודע כי את נמצאת בביתך,

מנקה, מסדרת תוך שהמחשבות מתרוצצות במוחך.

בין זום לזום מקשיבה לשירים שאוהבת,

ועל הכירה תבשילים ריחניים שאותם שופדת.

צלצול הפעמון מפסיק את הרהורייך,

תוהה בליבך מי זה מפריע לבישוליך.

ניגשת ופותחת את הדלת,

ובראותך אותי - נאלמת.

נכנס תוך שהודף אותך מדרכי,

מורה לך להכין קפה ומתיישב במקומי.

חוזרת אחרי מס' דקות עם שני ספלים,

זמן רב לא נפגשנו - נדמה לי אפילו... חודשים ספורים.

את ממיסה אותי כהרגלך,

בולעת אותי במבטך.

מניח את הספל על השולחן ובוחן את מראך

את מניחה מייד גם את שלך ומסדרת מעט את שערך.

מורה לך לקום ולעמוד מולי,

את מנסה לומר משהו אך עושה כרצוני.

מעביר ידיים על לחייך,

ובאצבעותיי פורט בעדינות על שפתייך.

אוטומטית מניחה את ידייך מאחורי גבך,

עוצמת את עינייך היפות ומהמגע העדין נהנית.

נעמד למולך ולשפתייך נושק,

ואותך אלי מאמץ ומחבק.

באחת את רוכסן העליונית מושך ארצה,

ושדייך הכבדים נופלים מטה.

מביט בפטמותייך המתקשות מהקור,

ואת עומדת נבוכה כשידייך מאחור.

מלחלחת בלשונך את שפתייך היבשות,

מביט בגופך הצחור ובפטמותייך הזקורות.

מתיישב שוב ומסמן לך לעמוד קרוב,

"כן" את אומרת בקול רועד ושואלת "... ככה טוב"?

לא משיב לך דבר מלבד אותו מבט עלום,

כשאת מכנסייך ותחתונייך ממך מפשיט ו...את נותרת ללא כלום.

מביט בפנייך הסמוקות במבט חודר,

בזמן שבאצבעותיי בין כפלי איברך מטה - נובר.

את נעה מעט באי-נוחות מהנעשה,

לחייך סמוקות, ועינייך מושפלות לריצפה.

אינך מסוגלת לומר לי דבר,

את שלי ואני יעשה בך כל מה שאבחר.

מכנסייך ותחתוניחך על פרקי קרסולייך ברישול מופשלות,

מונעות את מנוסתך מאצבעותיי שעל שפתי איברך כעת מנגינה פורטות.

יש והן בעדינות רק על השפתיים מרפרפות,

או שלפתע בתחושת בעלות פנימה חודרות.

נעות בקלילות סביב הדגדגן החבוי,

מנגנות שיר ישן על גופך השבוי.

בזמן שנושך פיטמה שובבה בערגה,

וחופן את השד הכבד בחוזקה.

מוביל אותך כך לחדר השינה,

משליך אותך על המיטה וקושר את ידייך לראשה.

נושק את שפתייך בתאוותנות אדירה,

ו... גם לאלו התחתונות מפגין חיבה יתרה.

למרות העלטה השוררת בחדר,

ונשימותייך המהירות המנדנדות את שדייך לכל עבר.

חשה היטב באיברי הננעץ,

וחופר עמוק בין רגלייך אץ לו רץ.

כהרגלך שקטה ואת אנחותייך מחרישה,

גם כשבועל אותך בחוזקה.

צובט לפיטמות הגדולות כשבשדייך אוחז,

מנסה לשווא עצור את הרטט כשאת גופה לעצמי בוזז.

קולות אנקה נשמעים בחדר,

מצטרפים לצלילי שקשוק שדיה באותו קצב ותדר.

דוחף תחתון לפיה לעמעם את קולה,

כך שלא כל השכונה תדע שנבעלת בחוזקה.

וכך נמשכת לה המנגינה,

שקשוק צליפה ובעילה.

מנגן לי על גופה מנגינה נפלאה,

תזמורת של ממש ו... הכל רק בזכותה!!!

 

השולחן ערוך ומוכן לארוחה,

ניחוח הלחם הטרי שנאפה זה עתה.

את מסבה לשולחן רעבה ממתינה בסבלנות,

וידייך מאחורי גבך כשאצבעותייך שלובות בעדינות.

ממלא את צלחתך במגוון מזונות,

ורק עינייך נעות מביטות במעשיי ובדממה עוקבות.

אדים מהבילים עולים מצלחתך,

חודרים את נחירייך בניחוחות תבשלייך מעשה ידך.

פורם את חגורת חלוקך הקשור ברישול,

מסיט מעט את החלוק מעליך - סוג של ערטול.

שדייך הכבדים חשופים קמעה,

מקבלת הכל בהכנעה גמורה.

מחכה לקבל את האישור לפצוח בסעודה,

ועד אז יושבת כפי שהונחת - זקופה.

"בתיאבון" אומר לך ואת מסתערת על המזון,

יודעת כבר שקוצב לך זמן לארוחה - בהתאם למה שיורה השעון.

תנועותייך מהירות ובכל זאת עדינות,

משביעה את רעבונך ועיניי בך ממוקדות.

שדייך המתנדנדים תוך כדי אכילתך,

מתנועות ידייך ובעת נשימתך.

פיטמות זקורות בולטות ומציצות בביישנות,

נהנה לצבוט אותן - לאו דווקא בעדינות.

מבקשת לשתות פונה אלי בתחינה,

אך אני מחליט להשקותך בצורה מפתיעה.

"זמן לקינוח" קורא לעברך,

ואת מזדקפת וידיך משולבות שוב מאחורי גבך.

דוחף את איברי בין שפתייך,

ואת יונקת תוך שמלטף את דדייך.

פיך מתמלא בעסיס לבן ללא אזהרה מוקדמת,

אותו נדרשת לבלוע עד תומו - גם אם לא ממש אוהבת.

מורה לה להמשיך להותירו בתוך פיך,

גם כשגמר להזיל בתוכך את כל השפיך.

זרזיף של מי זהב מתחיל למלא את החלל,

ובהתגבר הזרם על שדיה נזל.

נוטף בין שפתיה הבשרניות והמגרות,

מרטיב את שדיה בטיפות גדולות.

מעט מהנוזל ניגר על גופה במקומות נוספים,

ובמוחי הקודח כבר טווה רעיונות פרועים...

 

 

הצלליות המרצדות על בד הסוכה,

נוכח האור החיוור הבוקע מהנורה שבמרכזה.

הצרחות המוחנקות לאחר כל איוושה,

לא באמצ יכולות להסתיר את הסערה המתחוללת בתוכה.

בקלות רבה ניתן להבחין על הבד בקווי מתאר גופה,

זה המרותק לשולחן בעבותות - כקורבן על מזבח השליטה.

מתעלם מהשכנים שבוודאי מטים אוזניהם בסקרנות,

ולבטח מנסים לדמיין מעט ממה שבמוחם מתחולל בפליצות.

שולחן העץ הישן נושא אמנם את כובד משקלה,

אך אינו ממשמש פלטפורמה נוחה לגופה.

פשוקה היא וחשופה,

וסימני ההצלפה ניכרים כבר היטב על לובן בשרה.

הרטיה התחובה עמוק בפיה,

מעמעמת רק במעט את היבבות שהשמיעה.

דואבת ומיוסרת נבעלת בחוזקה,

מוצלפת ביד קשה ובזרוע נטויה.

בין לבין נושק לשפתיה,

ומלטף בעדינות את צלקות חברותיה.

מוחה את דימעותיה הזולגות,

וממשיך ביתר שאת את גופה לענות.

שדיה רוטטים משקשקים בתנועה קצובה,

בכל פעם שאיברי עושה את דרכו לתוכה בחוזקה.

מפלח את דרכו בין שפתיה,

שפעורות ובוערות בין רגליה.

למרות שכבר קרוב להגיע לפורקני,

משהה עצמי מעט לבל אפלוט את זרעי.

ממתין לחוש אותה מתכווצת בגמירה,

ורק אז משחרר את זרעי בתוכה.

משחרר אותה מכבליה,

ולוחש באוזנה עד כמה אורג אליה.

מחבק את גופה בזרועותיי חזק,

ומקרב לפי שד בכדי שממנו מעט אינק.

גופה עוד נתון ברעד האורגזמה שחוותה,

ובמחשבתי כבר מתכנן את הצעד הבא... !!! 

 

לא כתבתי בבלוג מזה זמן ארוך,

ותירוצים לכך יש לאין ערוך.

שינויים שהתחוללו בחיים האישיים,

וכמובן בעבודה אשר השפיעו בהמון רבדים.

נאלצתי לחשב מסלולים חדשים,

אשר בוודאי השפיעו והוסיפו לבטים.

את חלקם אשתף כאן בכתיבתי,

ומהם אחשוף טפח או יותר פה - בדרכי,

מתמקד ומתפקס בדברים אותם מבקש,

מייחל שלפחות את חלקם אצליח גם לממש.

תודה לחברים שהקפידו לשמור על קשר,

דרשו בשלומי והתעניינו - מגיע לכם בהחלט ציון עשר!

 

 

אתנחתא קלה לקפה באמצע יום חם,

קפה קר כמו שאוהב - צורך שלא תם.

דלת ביתך פתוחה ולא נעולה,

נכנס ומתיישב על הספה החדשה.

את יוצאת מהמקלחת עירומה ויפה,

רק מגבת על ראשך וגופך חשוף ללא בושה.

מגישה סיפלי קפה - מביט בך מקסימה,

שדייך הגדולים מתנדנדים בהתרסה.

מתיישבת לצידי ומתחככת בגופי כחתלתולה,

מלטף אותך ואת מגרגרת בהנאה.

אוחז בשערך בחוזקה,

ומוביל אותך לעבר המיטה.

שם בחדרך מוריד אותך על ברכייך

ואת שואלת: "...אפשר???" כשמפשעתי קרובה לפנייך.

מהנהן ואוחז עדיין בשיער ראשך,

ובידיים זריזות את מחלצת אותו אל מול רטט לחייך.

טועמת אותו בזהירות או שמא חשש,

ואני דואג שיהיה עמוק בפיך אותו ראש נחש.

ממולל את פיטמותייך המדהימות,

נהנה לצבוט אותן ו...גם את שפתייך העבות.

מעסה את גופך עטור הצלקות,

שתמיד ספג באהבה את כל החלומות.

נרדם בחיקך הרך לשעה קלה,

ואת נותרת במקום ורק בי בשקט מביטה.

 

החג קרב לו ובא,

וכיידוע - מצווה להדר בהדלקה.

כמו בכל שנה מייחל לחנוכיה חסודה,

בה אוכל להדליק נרות בהנאה מרובה.

אציב עליה נרות צבעוניים,

ששלהבתם תיצור בחדר החשוך צללים מרצדים.

השעווה תזלוג לאיטה על גופה החשוף,

לא תפסח מלהדבק גם לשערה האסוף.

תיצור צורות שונות על העור הצרוב,

תחדד את הכאב שבמחוזותינו - כה אהוב.

טיפות שעווה צבעוניות ינטפו על ביטנה,

ושני "שמשים" יעטרו כל פיטמה ופיטמה.

שלל נרות סדורים להם בסדר מופתי,

מאירים את גופה הערום השרוע כנגדי.

שמונה נרות זה לחלשים - גורס את משנתי,

ומתקשה למנות את הנרות שכבר הדבקתי לגופה העירום שלמולי.

נשימותיה קצובות עולות ויורדות,

וטיפות שעווה חמות - מהנרות על גוםה כל העת נוטפות.

גופה מכוסה כבר בשעווה שהתגבשה,

המכסה את עורה בשכבה צבעונית וגדולה.

לא... לא מתכוון לקלף זאת בעדינות,

ולכן אצליף בה מייד להסירה ללא לאות.

ורק מה שיוותר לאחר מסכת ההצלפות,

יוסר בליווי דמעות מלוחות שמעיניה זולגות.

רק אז נתפנה לאכול סופגניות שמנוניות,

שאת הריבה אקפיד ללקק בהנאה מפיטמותיה הזקורות.

אטעם ממחמדייה ו...מבין שפתיה המגולחות,

ואצבעותיי ישגעו את הדגדגן שעליו מגוננות.

אקשיב לגניחותיה כשידי פנימה לפתע חדרה,

ואתענג למראיה נאנקת ומתכווצת בהנאה.

עכשיו רק נותר לאתר חנוכיה ראויה,

שכן הנרות מצויים כבר מוכנים להדלקה.

 

שום דבר לא היה מתוכנן מראש,

בסה"כ עוד מפגש שהחל בנאלי ונדוש.

שיחה נימוסית על קפה,

לשמוע קצת מהנעשה.

המשך גישוש על היתכנות יחסי שליטה,

והשיחה קולחת שעה ארוכה.

התקרבנו אט אט האחד לשניה,

וכבר מסניף באפי את ריחה.

הקפה השני נגמע עם נשנוש,

ואת האיבר המתעורר קל כבר לחוש.

דוחק אותה ממני קמעה,

ואת שולחן הקפה מסיט הצידה בקול חריקה.

מורה לה לעמוד - תוהה כיצד תגיב לדרישה,

והיא מנתרת כקפיץ ממקום מושבה בשניה.

מביט לתוך עיניה במבט חודר מטרה,

סורק בעיניי את קימורי גופה.

מורה לה להסתובב והיא עושה זאת קצת במבוכה,

ואת ראשה בביישנות מעט מרכינה.

פורם כפתור-שניים מחולצתה,

ומעט סומק צובע את לחייה.

מושיט יד אל עבר חזה,

ומגשש תחת חולצתה כסומא באפילה.

היא נדרכת כשידי פולשת לפרטיותה,

וחופנת ללא כל רשות שד בחוזקה.

מסיט הצידה את כנף החולצה,

עד שהיא נשמטת מעבר לכתפה.

חשופים למולי שדיה הקטנים,

חצופים למראה ומעט נפולים.

מחזק את האחיזה בצורה איתנה,

וממולל בהנאה באצבעותיי פיטמה זקורה.

כבר מכיר ויודע כי התעללות בחזה היא אוהבת,

ועל כן ממשיך לענות את דדיה עד שכואבת.

אוחז בעורפה ומקרבה אלי מבלי לומר מילה,

עד שמתחכת באיברי שבמכנס עם קצה אפה.

מורה לה לפתוח את מכנסיי,

ואת שדיה הקטנים אוחז בשתי ידיי,

כל עת שמתמהמהת צובט את שדיה,

המשמשים כשלט רחוק ומעצבים את צעדיה.

היא מבקשת רשות לטעום מהאיבר החשוף,

ומייד כולו כבר בשפתיה עטוף.

יונקת היטב כאילו אותו כבר מכירה,

ויודעת היכן בדיוק נקודת השליטה.

אמנם שדיה הקטנים מהווים חיסרון,

אך מעבר לכך יש בה גם (בלשון המעטה) יתרון.

 

החלטתי להחשף מעט - כמו חלקכם,

אך ללא תמונה מצורפת (אולי) לצערכם.

אם כך, כל מה שאשאף להשמיד במהרה מעלינו,

יהיה את חמאס... חיזבאללה... ושאר שונאנו ומבקשי רעתנו!

 

 

 

נ.ב. -

נכתב בהשראת פוסטים עם פרסומי התמונות,

שלא ממש ברורה לי לחלוטין התופעה הזאת.

אם אתם מעוניינים לפרסם - זה לגמרי שלכם,

אבל בעייני זה כבר די נדוש למחוק לאחר מכן את תמונותיכם.

אישית - איני נמנה עם חסידי פרסום תמונות עירום בקונסטלציה הזו,

וכעיקרון נמנע מלהכנס לפוסט שכזה ובוודאי לא מגיב אם התמונה היא האישיו המרכזי בו.

 

לאחר תקופה ארוכה למדי,

של בצורת בתחום האהוב עלי.

חלו התפתחויות ותמורות,

שעשויים (אולי) לבשר קצת על הבאות.

גם אם לא הכל בדיוק כפי שרוצה,

וישנם דברים שברור כי לא ישתנו מהקצה.

בכל זאת מביט (כמו תמיד) אל חצי הכוס המלאה,

ושואף להפיק את המירב מההדמנות שנוצרה.

עוד מוקדם לדעת לאן זה יתפתח ובאיזו צורה,

ועד כמה נפיק מכך הנאה.

אך סמוך ובטוח כי הצעד נכון,

בייחוד לאחר שדיברנו בנושא המון.

המוח שוב עובד לו "שעות נוספות",

וטרוד בלתכנן מזימות חדשות.

שלל רעיונות נרקמות לכדי תכנית,

אותה מיישם בעזרת אותה חייכנית.

בהמשך אפרט קצת יותר על הנעשה,

ואתן לכם אופציה כזו או אחרת להצצה.

 

 

מחשבתי טרודה לאחרונה,

דברים אישיים ואיך לא - גם ענייני עבודה.

קופץ לביקור קצר - סוג של הפוגה,

ומטה לה אוזן להשלים את החסר לאחר תקופה.

מערסל אותה בין זרועותיי,

ומשחק בפיטמותיה באצבעותיי.

היא מדברת ללא הפסקה,

ובסיפוריה - שקועה.

ידי משחררת בנתיים מכלאו את איברי הזקור.

שלא אוהב להיות במכנסיי סגור.

מבלי להמתין שתסיים את המשפט שהחלה,

מסובב את ראשה כך שקרוב הוא לשפתיה.

דוחף אותו אל פיה באמצע המילה,

והיא מוצצת אותו המומה.

אוחז את ידיה מאחורי גבה,

והמוצץ שבפיה עושה בהחלט את העבודה.

ממשיך לשחק בשדיה החשופים,

וסוף סוף שורר שקט מלבד צלילי אנחות עמומים.

אמנם השקט הזה עשוי להטעות,

כי בעוד זמן קצר יישמעו אנחות וצרחות.

כאלו של כאב והנאה,

שישמעו בחוזקה - מיד כשהסערה מתחילה.