...הוצא מהקשרו...

שוב הגיע חג האורים,

חנוכיות, סופגניות וסביבונים.

ללא מופעים ואירועים המוניים,

הפעם לאור המצב - הוא הגיח לו באופן חרישי בדמדומים.

מעולם לא הייתי איש של חגיגות,

ואיני נמנה עם אלו הפוקדים מסיבות.

זה נובע בעיקר מזיכרונות ואירועים,

שצילקו את נפשי והותירו בי את חותמם האפלים.

אך יחד עמם צצים במוחי זכרונות,

שבזכות אותן מאורעות כעת מוחצנות.

כמו אותו סשן מהנה בחנוכה,

בו שדיה דמו לסופגניה.

עגולים ומלאים לעייפה,

כשבמרכזם כתם עגול וכהה מתוק כריבה.

על שאר גופה נהגתי לטפטף בהנאה,

שעווה חמה וצבעונית שאת עורה עיטרה.

ולאחר שהיא התקררה והתייבשה על גופה,

קולפה בהצלפות מלוות בצווחה.

אך כיום המצב מעט שונה לצערי,

מבין כי לעיתים קשה לעכל ולהכיל את מטעני,

אין על מי לטפטף את הנרות המהבהבים,

ואין באמת יכולת לפרוק את הסודות הנצורים.

יש אנשים שנרותיהם מאירים את החשיכה,

אך יש אחרים שנרותיהם מתאימים רק להחדירם לישבן לצורך רפואה.

מריץ בראשי תכנית סדורה,

הכל מתוכנן ממש "על השניה".

מה אעשה בכל רגע נתון.

גם אם חלק מהדברים יצביעו על שאיני כה מתון.

מנקודת התצפית בסלון ביתך,

מביט בצדודית גופך.

שדייך רוטטים בחולצתך הדקה,

ושערך פרוע עדיין משינה טרופה.

איברי מתעורר לחייו במכנס,

מניח ש...לו היה מאתר כעת פתח לח - מייד היה נכנס.

קורא לך לבוא למרות שלא הספקת להכין את הקפה,

ואני חוכך בדעתי כיצד אנהג עתה ומה אעשה.

את מתייצבת מייד ושואלת לרצוני.

ושדייך עוד מתנדנדים להם צדים את מבטי.

עטרות פיטמותייך נשקפים היטב מבעד לחולצה הבהירה,

ובליטות פיטמותייך מציפות זכרונות מאותו מאורע הזכור לשמצה.

מבלי לומר מילה מסיט את חולצתך.

ואת נותרת לעמוד בדומיה על מקומך.

שדייך נשפכים כבדים וגדולים.

מרטיטים כל לב כמשק כנפי פרפרים.

אוחז בכל יד פיטמה ואותה ממולל,

נשמתך נעתקת חונקת כאב מזדחל.

צובט ומושך ואת השדיים מנדנד בחוזקה,

ורק נשמותייך הקצובות נשמעות בחדר מתאמצת להחניק צעקה.

מחייך לעבר פנייך הסמוקים,

יודע כי מתביישת את לעמוד מולי חשופת איברים.

מורה לך לפשוט גם את מכנסייך,

ולאחריהם מייד להסיר את תחתונייך.

ידייך מנסות להסתיר את ערוותך,

מורה לך להסיתן לאחור ולחשוף לעיניי את מבושך.

מבעד לשפם הערווה - שפתייך בולטות פעורות לרווחה,

כאילו רוצות לבלוע לקרבן דבר מה.

אוסר עלייך להשפיל מבט,

גם כשאיברך בין אצבעותיי בגסות נצבט.

מטורף אני על מבטך נוטף התאבה,

כ"כ משתוקק ללגום כבר מכוס התרעלה.

מניח כיסוי על עיניך היפות,

ונותן לחושייך לנסות ולנחש את הבאות.

הצלפה או צביטה בעוצמה חזקה או עדינה,

על השד על ישבן או על הערווה.

או אולי סתם נשיכה של פיטמה שוררת,

כזו שכואבת או דווקא מעוררת.

וגם כשאת מוצצת בערגה,

לא מפסיק להספינק לישבנך בחדווה.

את מתפתלת מבקשת מגע,

מבלי יכולת לראות ולדעת מה קרב ובא.

מייחלת כ"כ כבר להיבעל,

כל דבר בזמנו - אין ממה להיבהל.

משכיב אותך על השטיח,

ואת כפות רגליי עלייך מניח.

רגלייך מפושקות מעט כרומזות לי להגיע,

לנעוץ את האיבר עמוק ואת האגן להניע.

גניחותייך נשמעות עת שזה מתבצע,

ואני כבר קרוב מאוד עד להתפקע.

לאחר מעשה חוזר בגופך לצפות,

ואני בהחלט מודה - כי שב במהרה שוב להתגרות.

את שוכבת על הריצפה תשושה וחסרת אונים,

עינייך עוד מכוסות במעטה שחורים.

בזוויות פיך נותר רוק מאז שמצצת את איברי,

ומבין רגלייך נוזל החוצה למכביר - זרעי.

אוחז בך וגורר אותך למקלחת זריזה,

שכן עוד טרם סיימתי להינות עד תום ממך - מיוחדת ומדהימה.

כל כולך - שלי,

ואת נתונה תחתיי באופן בלעדי.

לאורך גופך פסים צבעוניים ברורים מעטרים,

את העונג הצרוב והכאב - בבירור מסמנים.

שובלים של דמעות שייבשו בנתיים על הלחיים,

ונחילים של זרע המטפטפים עוד מהשדיים.

מסניף את ריחך המשכר,

ולשם שינוי הפעם איני ממהר.

עושה בך כל שחפץ ליבי,

ואת נענית לכל - כנועה תחת שרביטי.

סוקר במבטי את גופך,

עורג אלייך מהופנט מיופיך.

מחבק אותך חזק נצמד אל גופך הדואב,

מלטף בעדינות כל צלקת שהסבה קודם כאב.

נושק לשפתייך המתוקות,

גם העליונות וגם לאלו שלמטה נחבאות.

את קוראת אותי כספר פתוח לרווחה,

גם אם לעיתים במסקנות  אינך בטוחה.

אולי את מתקשה להאמין לחלק מהדברים,

או בכך לא מודה - מעדיפה להתעלם מהממצאים.

נשמה כה טובה מוכנה להקריב את כל כולה,

לו רק ניתן היה לשוב אחורה לנקודת ההתחלה.

יודע כי החיים ממשיכים במסלולם,

לאו דווקא בכיוונים שאותם רצינו לחוות ולקיימם.

את שהיה לא באמת ניתן להחזיר חזרה,

אפשר רק לבנות מהנקודה הנוכחית דרך חדשה.

את מה שבתוך תוכנו חולמים ומפנטזים.

למרות שאת חלק מהמחשבות הללו היטב מדחיקים.

דברים שברור ששנינו כה רוצים.

אך השד יודע למה אותם אנו מפנימים.

איני מצליח תמיד לפתוח את סגור ליבי,

ויודע כי רוצה את לחטט ולהכיר כל נים בנפשי - וזה אך טבעי.

משרטטת לך קווים בין הפוסטים הישנים שכתבתי,

ומנסה לחבר את הפאזל גם עם הרמזים שלאורך השנים חשפתי ופיזרתי.

את נבונה - משוכנע כי בהחלט מבינה את הדברים,

ובהחלט מכירה המון סודות כמוסים.

את יודעת הרבה יותר ממה שמודה,

גם אם לא שואלת ומאמתת את הדברים בהם אינך בטוחה.

נרגע בין שדייך ומוצא שם נחמה,

על כל מה שעברתי - והיד עוד נטויה.

את מעסה את גופי הדואב בשמנים נעימים,

אך לנפשי המצולקת לא מצאת עוד תרופת קסמים.

ניגשתי לעבור על ההודעות בנייד,

ומייד כשגללתי את המסך הודעתה הופיעה מייד.

"...הזירו שלך כבר מחכה לך קר על השולחן",

ואני אפילו לא לבוש וכלל לא מוכן.

בודק את הלו"ז הצפוי היום בעבודה,

ומודיע למזכירה לדחות מיידית ולבטל את הפגישה הצפויה.

"...כבר מגיע" משיב לך בהודעה קצרה,

תוך כדי שעושה את דרכי לחניה.

"...השארתי את הדלת פתוחה... תיכנס" היא עונה בתשובה.

וזמן קצר לאחר מכן - יושב על הספה בדירה.

היא יוצאת מהמקלחת מחייכת לעברי,

גופה העירום נוטף מים ואדים - נשקף למולי.

אני שותה מעט מה"זירו" מופתע מתעוזתה,

שהיא כאין וכאפס למה שבהמשך קרה.

ניגשה להכין לעצמה קפה במכונה,

ואני צופה בשדיה הרוטטים תוך כדי בחדווה.

היא קוראת לי לראות דבר מה בחדרה,

ריח קטורת ותאורה נעימה משרות אווירה.

היא כורעת על ברכיה ובמבט מצטעף שואלת "...אפשר בבקשה?"

ולפני שמשיב דבר מה כבר מתירה את החגורה.

משחררת את איברי מריבצו,

ותוך שניות מעטות שפתיה יונקות את ראשו.

היא יודעת היטב את המלאכה,

והוא מגיב בהתאם ולעינוגיה בחיוב נענה.

אוחז במקבץ שיערה האסוף ומושכה אחרי בשתיקה,

על הספה בסלון מתיישב ולוטש את עיניי בגופה.

מורה לה לרכון על ברכיי,

וחש ברכות שדיה המרפרפות על רגליי.

מספינק כהוגן בישבנה על חוצפתה,

עד שאחוריה מאדימים ואת כאבה מחניקה.

מורה לה לעמוד קרוב והיא מייד מבצעת,

רק רחשי נשימותיה הקצובות את השקט מפרעת.

שדיה הכבדים שמוטים מפאת גודלם,

ופיטמותיה כאילו מתריסות למולי אל מול סודותי הנצורים לעולם.

מקרב את פי אל שדה הימני,

ונושך קלות את פיטמתה שהזדקרה קודם תחת לשוני.

מגניב יד אל בין רגליה,

וחופר קלות באצבעותיי בין יריכיה.

מציק לדגדגן שניצב כשומר בכניסה,

ולאחר שחשתי כי הטרדתי אותו מספיק נכנס פנימה בסערה.

בניגוד לעבר מרגיש כי מאבד הפעם שליטה,

ולא עובר זמן רב עד שמוטלת היא על מיטתה.

קושר את ידיה לראש המיטה,

וסוטר לשדיה סתם כך - ללא כל סיבה.

נושק לשפתיה מוטרף מטעמה,

ולפני שמעכלת דבר מה בועל אותה בחוזקה.

משלב כאב עם ההנאה,

נהנה לשמוע גם את גניחותיה וגם את כאבה.

נותן לאיברי לעשות בה כרצונו,

מה שלא התרתי לו אז בזמנו.

היא יודעת עד כמה נפשי אותה אהבה,

כל גופה שלי הוא ו...כך גם נפשה!

עוד שנה חלפה והסתיימה,

וכבר מתחילה לה אחת חדשה.

כמובן שמאחל לכל מכריי ומוקיריי שנה טובה,

שנה שבה יגשימו לטובה כל משאלה שנפשם חפצה.

אך מעבר לכך אחרוג מעט מהפרוטוקול המקובל.

ואתמקד דווקא באיחולים לעצמי המוביל והמובל.

מקווה כי השנה אחזור לפעילות מלאה בתחום,

ואשאף להגשים חלק ניכר ממשאלותיי ממש ליישום.

למצוא את המתאימה החולקת עמי נושאים משיקים.

בתחומים ודברים שעליהם שנינו חולמים.

כבר נאמר לא פעם כי רק המעז מנצח,

שכן מע' יחסים שכזו - הגיע הזמן שוב לפתח.

אז שנזכה כולנו בבריאות טובה שמחה והנאה,

ושנשמור על הגחלת תמיד בוערת שתחמם את הלב ותגרש את העלטה!

שנה טובה!!!

המחשבות לא מרפות,

מקננות במוחי ולא פוסקות.

כל מיני טריגרים מזכירים לי נשכחות,

זכורות לטוב שעל לוח ליבי חקוקות ונצורות.

משתעשע לי בדמיונות כמעט מוחשיים,

שואף ליישם אותם ולהפכם למציאותיים.

חלקן אולי יפתיעו אותך לטובה,

אחרים דווקא יגרמו לך לרתיעה.

רשות ההובלה תתחלק בהתאם להחלטה,

ואולי אז יתחברו לך קצוות הפרטים שנותרו בעינייך כתעלומה.

נדרשת כאן יכולת גבוהה של הבנה והכלה,

בנוסף לכישורים נוספים שחיוניים להצלחה.

הדלת נפתחה לרווחה,

לא ציפיתי לראות אותך לבושה רק בגוזייה.

התיישבנו בסלון והשלמנו פרטי מידע מאז הפעם האחרונה,

ניסינו מעט להשלים פערים שהתרחשו בתקופת נתק די ארוכה.

מביט בעינייך היפות ובשפתייך המתוקות,

שבקלות רבה היו בחוזקה ננשכות.

מקשיב לך בעוד במוחי מתרוצצות בהמוניהן מחשבות,

שאת חלקן הגדול בהחלט ניתן לקטלג תחת הכותרת - "זדוניות".

קראתי לך להתקרב לנשיקה וחיבוק קצר,

והטעם היה ממכר והמגע כה מוכר.

עורך הנעים נתון תחת ידיי,

מעסה את שרירייך ואת רוכנת על בירכיי.

מסיט בעדינות את הכתפיות המרושלות מעל כתפייך,

ולא יכול להתעלם מתחושת שדייך.

איברי עומד להתפוצץ במכנסים,

ואני תוהה אם את חשה בו משתולל לך שם... תחת השדיים.

הריח ממכר ונעים ואני נלחם ביצרים,

שכמו שדון קטן מנסים להוביל ולהניע אותי למעשים.

את משנה לפתע תנוחה והפיטמה למולי נחשפת,

ולא היה חסר הרבה שהייתה בחוזקה באצבעותיי נצבטת.

משתוקק להצליף בך מעט ולהספינק לישבנך,

ולשוב כמו פעם לטפל בגופך.

במוחי מחשבות שונות מתרוצצות,

וטוב שאינך יכולה ומצליחה לקרוא מחשבות.

מחליט לעצור שם ולהיפרד בנשיקה,

בניגוד למוחי שמאןד רצה לגרור אותך בכוח למיטה.

המחשבות עדיין מקננות בראשי,

מפליג בזכרונות בהם היית תחת שליטתי.

את בהחלט מכירה ויודעת את נפשי,

מה עוד שגיליתי לך פה ושם מעט מצפונות ליבי.

לילות ארוכים מריץ מחשבות,

על דברים שחושק לעיתים לחוות.

נכון שחלקם הם מטענים כבדים ושריטות,

שאותם סוחב על הגב כבר שנים ארוכות.

יש ויגידו כי הם לא שם בכלל,

אחרים יציינו כי זה נחשב לחיוב או שלילה -  יוצא מן הכלל.

לקח לי שנים לשבור את תקרת הזכוכית בה הייתי נתון,

ולספר למעט רק מקצת מעברי - עת שהייתי חף מכל תמיכה פירגון ומיגון.

דברים שהשפיעו רבות על עיצוב אישיותי,

ומיקמו את עצמי לאו דווקא במקומי הטבעי.

תסריטים שנבנו מהתבודדות ארוכה,

בה לא היה אפשר לחלוק עם איש מעט מהמצוקה.

זה עשוי להישמע כדמיון פרוע,

ולחלקכם יהיה קשה להבין עד כמה היה זה גרוע.

גוף ונפש בבליל של מאורעות,

שליוו אותי כך במשך שנים כה רבות.

ו...אז... כשאולי נמצא סוף כל סוף המזור,

אין באמת את מי שיכול באמת לעזור.

סיבות לכך בוודאי לא חסרות,

אך מי אני כי אשפוט - למרות שחלק מהתובנות נהירות.

ממשיך להפליג לעולמות רחוקים,

על גלים גבוהים או על כנפי נשרים.

שמור את הסודות עמוק בקרבי,

לבל ידעו עד כמה דואב הוא ליבי.

מצליח לרוב לשמור זאת חבוי,

וגם אם כלפי חוץ מחייך - בפנים אני די כבוי.

מחליף דמויות בהתאם למשחק בו נמצא,

והפצע מוסווה היטב - בתוך תוכי לו נחבא!

סקס מאוד מזכיר ברידג' למי שמכיר,

ולמי שלא - אל דאגה מייד זאת אסביר:

אם אין לך פרטנרית ראויה ומתאימה,

...כדאי לפחות שהיד שלך תהיה טובה!

בכל יום נשפטת שלא בפנייך,

במילא לא מתחשב כלל בטיעונייך.

מחייך בהנאה כשאת במבוכה,

עת שנדרשת לאור היום להיוותר מולי חשופה.

מביט עמוק אל תוך עינייך,

כשידייך הרועדות פורמות מולי את כפתורייך.

נותרת כשלגופך רק בגדים תחתונים,

ולא מאפשר למבטך להתפזר למחוזות אחרים.

מהר מאוד נאלצת להיפטר גם מהם - למעשה,

וצחור גופך חף כעת מכל מעטה.

מסיט את שערך לאחור בחוזקה,

לבל יסתירו ולו חלק משדייך הכבדים לעייפה.

החריץ בין רגליך בולט בבירור,

גם תחת מעטה שערות הערווה שצמחו זמן רב בקירוב.

צובע את עורך בשלל גוונים,

ולצורך כך כלל לא משתמש בצבעים.

זעקותיך בכל הצלפה מתגברים,

ואין זה מונע ממני לנקוט בצעדים שונים.

מלטף בעדינות את הצלקות,

כשגופך עוד רועד מעוצמת ההצלפות.

מוצץ בחוזקה את פיטמותיך,

תוך שדוחף עמוק אצבעות בין רגליך.

מרפרף בעדינות סביב הדגדגן הנחבא,

לפני שבולע את החצוף בהנאה מייד כשבולט קמעה.

אוהב לחוש את שדיך כשלגופי נצמדים,

בייחוד כשהם בחן והתרסה מתנדנדים.

לחייך סמוקות ואת נאנחת,

כשבועל אותך - ואת מצידך בביישנות גונחת.

אוחז בחוזקה את ידיך מעל ראשך ואתך למיטה מרתק,

ועושה בך כרצוני - כשבגופך משתעשע ומשחק.

מותיר אותך שוכבת מותשת על המיטה,

ואפילו לא מנסה את להסתיר את הערווה.

מהפות נוזל לו לאיטו שובל דביק.

שהשאיר זיכרון כיצד איברי לו קודם הציק.

נושק לשפתיך הבשרניות,

ולוחש באוזניך שכדאי לך לאגור כוחות.

שכן בקרוב אשוב בך להשתמש,

בהחלט אוהב אותך - ולכך אין להתכחש!