...הוצא מהקשרו...

מועדים לשמחה - חברים יקרים,

בייחוד אלו ש...כאן בכלוב - עכשיו נמצאים.

מניח שאם אתם קוראים זאת כעת,

הנכם אשכנזים לבנבנים - ו...לא שחלילה רואה בכך חטא.

והגרוע יותר מלהיות הערב אשכנזים,

היא העובדה שכנראה אין בקרב מכריכם יוצאי מרוקו ש...חוגגים.

וכך נותרתם בחושך לבדכם - בטלויזיה בוהים,

או ממורמרים לקול מצהלות השכנים השמחים.

מריירים כשחושבים על המטעמים המתוקים,

שבכל מקום שנחגג לבטח מוגשים.

המשיכו להטביע יגונכם עם מצות עבשות,

לקול מוזיקה קצבית הנשמעת בשכונות.

הערב כנראה כבר אחרתם את הרכבת,

נותרה לכם בדיוק שנה תמימה - לארגן לעצמכם משפחה מרוקאית - חמה ואוהבת.

גילוי נאות:

מודה כי אני נמנה עם תפוצת אשכנז,

וגם הזמנות לרוב קיבלתי הערב מאז.

אך בחרתי מסיבות אישיות - כאלה ואחרות,

לא להשתתף השנה באלו החגיגות.

כך שגם אני נמצא פה עמכם נרגן ומדוכדך כמו רבים,

בתקווה לימים טובים יותר לעם הנבחר - אור לגויים.

שבת - חג - חג - שבת,

ופסח כבר חולף לו במחי מבט.

הכנות... נקיונות והמון קניות,

שאת אותותיהן על כרסינו התפוחים נותנות.

כשם שהפציע והתחיל,

כך מסתיים לו בעליל.

ואנו ניצבים לפתחו של שביעי של פסח,

ובשום תחום - איש כבר לא במתח.

לא יודע מתי אכלנו יותר את השטרונגול,

אם בחג הראשון או בשבת - במילא זה כבר הכניס אותנו לבלבול.

נותרנו כעת רק עם כל הזין,

רק שהערב זה מגיע - בלי 4 כוסות של יין.

לא שאני חובב אלכוהול בימות השנה,

ומהמשקאות הללו אני תמיד נמנע.

ויש לכך סיבה מספיק טובה,

כפי שזכרונות מטראומות ישנות - משפיעות עלי לרעה.

אבל אין כל ספק ש-ז' בפסח יכול גם להועיל,

ולו רק במנוחה נוספת לפני שהטירוף בחיינו ישוב להוביל.

אז בטרם נקנח במתוקי המימונה הטעימים,

מהם שומרי הדיאטות סובלים.

נאחל לכולנו חג שמח וסשנים לרוב,

ושיזכו בכך כל מכרינו ומוקירנו מרחוק ומקרוב.

שיגשימו את עצמם בהנאה צרופה,

ושישתמשו תמיד בכלי זינם להנאה ולא למלחמה!

היא אמנם רק אחת מחמישה,

אך ללא ספק מרכזית ומשפיעה.

בכוחה להזיז גייסות,

ולו רק - בתנועות מרמזות.

אין צורך להכביר כאן במילים,

מספיק רק להפעילה לפרקים.

להביע בעזרתה את רצונותיי,

ע"מ שהצד השני ימלא אחר כל גחמותיי.

לא נדרש להרים את הקול,

מספיק רק להצביע ולסמן - ו...אבוי אם לא יתבצע הכל.

קבענו כי ננשנש משהו לפני הסשן הקרוב,

על קירות הסלון מרצדים צלליות מהנרות באור חם וצהוב.

בחרנו גם מה נאכל והכל הוזמן מבעוד מועד,

בהתאם לטעמו של כל סועד וסועד.

כוס הזירו נמזג מייד עם בואי,

והוגש לי קר היישר אל כף ידי.

המזון עדיין ארוז ממש כפי שהגיע,

תוהה בליבי מדוע לא ערכה שולחן כמצופה בטרם אפציע.

היא ביקשה את סליחתי ונגשה לחדרה,

ושבה מייד מובילה בעקבותיה - בחורה.

לפני שמתחיל לעכל את האירוע המפתיע,

מפשיטה היא מולי את הבחורה מבלי להתריע.

מבטה מושפל קבור בקרקע לרגליה,

כששיכבה אחר שיכבה קולפת במיומנות מעליה.

לאחר שהופשטה דוחפת אותה לעברי,

כמבקשת ממני לחוות על גופה את דעתי.

פוקדת היא עליה לפשק את רגליה,

ופותחת בגסות באצבעות ידיה את שפתיה.

מנדנדת בחוזקה ומשקשקת את שדיה,

ומסובבת אותה כך שאצפה בה מכל צדדיה.

לאחר הצגתה היא מורה לה לשכב פרקדן על השולחן,

מזיזה את איבריה עד שלדעתה המצע לארוחה מוכן.

בזריזות פתחה את האריזות הסגורות,

והוציאה מהן את המנות הטעימות.

פיזרה אותן על גופה העירום במיומנות,

והזליפה רטבים בייחוד על איבריה האינטימיים - בנדיבות.

הניחה נר דולק על טבורה,

שמייד החל לנטוף בדמעות שעווה חמה.

נשימותיה הרעידו מעט את המזון,

ואני משתוקק להסב ולאכול לתיאבון.

הסכום חורץ את גופה,

והמטבלים והרטבים הפכו אותו ליצירה.

חיש מהר סיימנו לסעוד את ארוחתנו,

ונותרנו חרמנים יותר לבצע את זממנו.

מקרב את פי ולשוני לשולחן האנושי,

ומלקק ממנו בתאווה כל רוטב שמנוני.

מוצץ את שדיה בחוזקה,

ומוודא כי לא דבק בהם שום חלק מהסעודה.

אחר עובר אל בין רגליה בלשון חלקלקה,

ומיטיב לבער ולנקות כל קפל עור בעזרתה.

מתעכב שם זמן ממושך בולע את שפתיה המגולחות בשקיקה,

ומעת לעת מביט אל שפחתי צופה בנעשה ומתמלאת קנאה.

היא נותרה שוכבת לה כך על השולחן בסלון,

כשאת שפחתי משכתי בשערותיה אל מול החלון.

מדביק את שדיה התפוחים לזכוכית השקופה,

למען תצפה בה כל השכונה.

גורר אותה לחדרה,

ומותירה על גבה - לבדה,

חוזר לסלון ומקים את השולחן האנושי על רגליה,

ומורה לה להתקלח בזריזות ולנקות כל אשר עליה.

שוטף את גופה בזרם מים קרים,

ומקרצף אותה בליפה מחוספסת שלא עושה חסד - בייחוד לא באיבריה המוצנעים.

מוביל אותה לחדרה של השפחה,

ומשליך אותה בפראות אל עבר המיטה.

כשהיא נוטפת מים ורועדת מקור,

מכוון את ראשה אל אותו החור.

מורה לה למצוץ בתאווה ומביט בנעשה,

מתמוגג לי בהנאה מרובה.

מעת לעת מחדיר את אצבעותיי ובודק את הרטיבות שבין רגליה,

עד שמגיע הרגע בו מחליט להעביר את פיה אל פיטמותיה.

ומייד כשמתחילה היא לינוק שד כבד לעייפה,

מתחיל לבעול את שפחתי בחוזקה.

מציק לשד הפנוי לקול יבבותיה,

ולא מפסיק עד שזרעי מטנף את פניה.

עירומה ויפה רכונה על ברכיי,

ישבנה החשוף כמו כולה - נתון לחסדיי.

למרות אור היום הבוהק - אפלולית בחדר שוררת,

התריסים מוגפים וצלליות הנר שדולק מרצדות כמו שאוהבת.

מדיף ריח נעים מרגיע וחושני,

כה שמח שאת לידי.

חש בשדיה התפוחים הנמחצים על רגליי,

ואיברי הזקור מאיים לנקב את מכנסיי.

אוחז בשערה ומיטיב את תנוחתה,

משוכנע כי חשה באיברי המשתולל תחת גופה.

מחלץ אותו לחופשי כך שניצב מול פרצופה,

היא זוכה להביט בו קצרות לפני שנדחף בכוח לגרונה.

משלימה  עם מר גורלה,

עת מוצצת אותו כסוכריה.

מספינק לישבנה הצחור,

שלמרות האפלולית בחדר מפיץ בו אור.

היא נאנקת בכל מכה ומכה,

ומוזהרת לבל תנשוך בטעות את האוצר הסמוך  ללשונה.

ישבנה מאדים ושורף מעוטר בטביעות ידיי,

ועתה הגיע תורו גם של הקיין לחרוץ ולהותיר על ישבנה את רשמיי.

מסובב אותה על גבה,

שדיה גולשים אל ביטנה.

מועך אותם בחוזקה,

וממולח באצבעותי פיטמה שקועה.

ידי נוברת בין ירכיה,

אצבעותי מחללות את קודשיה.

מענג ומכאיב בערבוביה,

ובין לבין מנשק וטועם את טעמה.

מתחבקים קרוב - מאמץ אותה חזק לליבי,

נהנה לחוש בגופה העירום על גופי.

ומבלי משים איברי מחליק לו ומתגנב פנימה,

ובועל אותה במהירות עוד לפני שזאת הפנימה.

שאריות זרע שנטפו על גופה,

וסימני שתי וערב שנותרו על ישבנה.

הזכירו את איברי המשתולל,

והותירו עדות אילמת למה שקודם התחולל.

לכל חברי וידידיי,

אלו הרחוקים ו...הקרובים - בוודאי.

מאחל לכם חג אביב שמח למרות שלכולנו עצוב,

והלוואי שבקרוב נתבשר כי לשחרור כל חטופינו -  תאריך נקוב.

שכל חיילנו יחזרו בשלום לביתם.

ופצוענו יחלימו במהרה וישובו לאיתנם.

מקווה כי הכשרתם לחומרה את רכושכם,

וביערתם חמץ מן הלב ומכל קפל עור של כנועיכם.

וגם על בדיקה לאור הנר לא פסחתם,

ואשריכם אם שעווה (תוך כדי) - בנדיבות עליהם טפטפתם.

על דגדוגים בנוצה משובחת לפני ולפנים,

ובחרתם להמשיך בשלל עינויים יצירתיים ומהנים.

שנתבשר כולנו בבשורות טובות,

ו...בהצלחה לכולנו עם שבוע המצות!

אמנם החורף מפנה את מקומו לאביב,

שבמדינתו החמה - יפציע מבלי להכזיב.

וטיפות הגשם שזלגו בכל מקום אליו חדרו,

יעלמו לתקופה מחיינו לאחר שהרטיבו ולא חדלו.

ובמקומם יצוצו להם אגלי זיעה,

שעליהם נשמח לוותר ללא כל בעיה.

אך על טיפות אחרות מקטגוריה נוספת,

לא נוותר לעולם ללא קשר לעונה הנכספת.

טיפות שעווה הזולגות מהנר,

והצבע לא משנה - כזה או אחר.

כאלו שנוטפות על העור ביודעין או בהפתעה,

צורבות בכאב את השדיים או הערווה.

מכסות בטן חשופה או ישבן לפני או אחרי הצלפה,

עם פגיעתן משחררות אנחת כאב אצורה.

מתוות להן מסלול במורד הגוף,

עד שמתביישות במקומן ונותרת שם עד הקילוף.

מותירות כוויות קלות במקומות הרגישים,

ובשילוב קרח עשוייות להטריף את החושים.

ממתינה עירומה בפינת החדר על ברכיה,

פניה מופנות לעבר הקיר החשוף שלפניה.

עוטה כיסוי עיניים כפי שהונחתה,

ידיה מתוחות אל מאחורי גבה.

כשפותח את הדלת - גופה נדרך,

מתיישב על הכורסא חרישית - מנשנש להנאתי כעך.

הכוס מממתינה לי על השולחן - מלאה במשקה השחור והצונן,

כשלוגם ומרווה את צמאוני - עליה מתבונן.

נשימותיה מהירות וקצובות,

ממתינה חרישית לבאות.

בכוונה לא אומר אף לא מילה,

רק צופה בדומיה בגופה הבשל שבפינה.

היא מנסה לרחרח את החדר ולזהות את ריחי,

אולי לבית נכנס אדם זר - בין במקרה ובין ביוזמתי.

סובב סביבה ולופת את תלתליה,

ובמשיכה אחורנית מבהיר לה לעמוד על רגליה.

מעביר יד גסה על עורה,

ולמרות שתיקתה הרועמת חש במצוקתה.

אין היא יודעת כי עוטה אני כפפות,

והמגע שחשה בו מבלבל לה מעט את המחשבות.

כמו תמיד - אין היא ממש יודעת למה לצפות,

וחושיה המחודדים עובדים כעת שעות נוספות.

המגע על עורה גס למכביר,

מכה וסוטר לכל איבריה בכוח סביר.

היא חונקת את כאבה ומתייסרת,

ולשולט המתעמר בה - בהחלט מתמסרת.

דואג להטעות אותה ולנהוג כעת בצורה אחרת,

במגע... בכאב... ובכל מה שממני היטב זוכרת.

רואה עד כמה היא מוטרדת מהעובדה,

שלא בטוח שאת מי שמטפל בה כעת - אכן מזהה.

ממשיך לבחון את סף הכאב שלה,

תוך שימוש בכל חפץ שקודש למטרה.

צלילי החבטות והאיוושות נשמעות היטב,

והסימנים הנותרים על גופה מאוששים את הכאב.

לעיתים גופה נרתע לאחור כמנסה מהכאב להתחמק,

אך מייד מבינה כי אינני מתכוון לוותר ומעוניין את תאוותי לספק.

מקפיד עדיין לא להשמיע את קולי,

ופקודותיי מבוצעות רק באמצעות ובהתאם למגע ידי.

מענה את פיטמותיה המתוקות,

לאחר שסיימתי את שדיה - בחוזקה להכות.

כ"כ אוהב להביט כך בשדיה המתנדנדים,

כשלהם דואג מבעוד מועד לחבר במצבטים - משקולות כבדים.

גם על שפתיה הונחו אטבים לרוב,

שרטיבות מתוקה מאיברה החלה לזוב.

רק לאחר ששמעה את קולי מעט נרגעה,

והתוודתה כי עד אז היו ספקות רבות בליבה.

הריח השונה והמגע שספגה,

היה שונה הפעם מכל מה שמכירה.

עטפתי אותה בזרועותיי להכלה,

והקפדתי להשביע ו...לו רק מעט מרעבונה.

לעיתים היא מדברת הרבה מעבר לגבולות המותרים,

חודרת עמוק אל תוך חיי הפרטיים.

היא יודעת כי אני קנאי לכך בצורה יוצאת דופן,

ולא מאפשר לה זאת בשום אופן.

זה לא שהיא לא מכירה אותי או את אורחות חיי,

אלא שלפעמים היא מתחילה לחפור יותר מדי.

ברגע שזה קורה היא זוכה לקבל מייד מחסום לפה,

בין אם ע"י גאג או באמצעות משהו יותר מהנה.

היא מורדת מייד על ברכיה,

מאחורי גבה קשורות ידיה.

ואיברי ננעץ עמוק בתוך פיה,

שעד לא מזמן טחן את המוח ושאלות לרוב השמיע.

יש והיא נדרשת למצוץ כמו ילדה טובה,

או שדווקא אוסר עליה זאת והאיבר רק נדחף - סטאטי לתוכה.

סותם את פיה המלוכלך בעזרתו,

וכשאחליט - יטנף אותו יותר במלוא עוזו.

בכל פעם שהיא מבצעת יניקה/מציצה אסורה,

או בטעות נוגעת בו בלשונה ללא אישור או הוראה.

סוטר לה או מצליף על גבה או ישבנה,

ושוב מכניס אותו לפיה עמוק - כבתחילה.

ישנן פעמים שהיא אפילו לא אמרה מילה,

רק מגיע - וכבר דוחף לה אותו פנימה גם ללא כל סיבה.

בין אם היא אוהבת זאת או לא - אין זה משנה,

העיקר שסותמת קצת בייחוד כשזה אפילו מהנה.

לרוב... לא תמיד נותן לה להביט על איבר מיני החשוף,

למרות שחפצה בכך במבט חצוף.

אך לעיתים נכמרים רחמיי עליה,

בייחוד כשמועך בחוזקה את שדיה.

אזי מוציא מפיה את האיבר הזקור,

ומציג אותו לראווה מול עיניה היפות כאמור.

נהנה לראות אותה בוחנת בשקיקה את כולו,

מביטה בעטרה התפוחה, בגופו ובנקב שבמרכזו.

שניות אחרי זה נתז לבן מכסה את פניה הסמוקות,

שהטיפשונת לא שיערה כי יבוא בצורה שכזאת על פניה היפות.

סומק של מבוכה והשפלה צובע את לחייה,

כשנוטפת היא את זרעי מפניה אל עבר שדיה.

אך את הלקח היא לא מפנימה ולומדת,

ועל הטעויות הללו - שוב ושוב חוזרת.

וכאילו בכל פעם ללא מורא וחשש,

מופתעת מה"עונש" המוכר מחדש.

פגישת חברים ביער נידח,

ואת לא מבינה עוד מדוע צרפתי אותך.

השקט מופרע מציוץ ציפורים,

קצת צחוקים והמון ריכולים.

קפה מהביל שנמזג לכוסות,

שריחו המעלף עולה לארבע רוחות.

אוחז בשערך וגורר אותך למרכז המעגל,

וכעת לפרצופך נוסף עוד נופך - ...מבוהל.

את מושלכת אל השמיכה הפרושה על האדמה,

ועיניי החבורה מופנות לעברך פעורות לרווחה.

קושר את פרקי ידייך בחוזקה,

ומחבר אותן לחבל המשתלשל מענף עץ הצפצפה.

עינייך היפות מכוסות היטב,

והגאג שבפיך כבר החל להירטב.

מפשיל מעלה את שמלתך האביבית שקנית אמש,

פלחי ישבנך העסיסי בוהקים אל מול קרני השמש.

איוושה מפלחת את הדממה,

ולאחריה נשמעת צרחה מקפיאה.

פס אדום נצרב על הישבן,

ולצידו נצברים פסים נוספים ללא אומדן.

מסכות מסתירות את פני הנוכחים,

מקשות על זיהוי פני המשתתפים הצופים.

מחייכים בהנאה עם כל הצלפה,

מטים אוזן להיטיב להקשיב לקול סיבלה.

מלטף את לחייה הסמוקות,

ואט אט ידיי מטה גולשות.

פורם בעדינות את כפתוריה,

ועד שמבינה מה קורה - כבר נחשפות לעיני כולם - שדיה.

פיטמותיה נפולות מכובד משקלם,

דואג להרימם - למען יראו אותם כולם.

היא משתוללת כחיה פצועה כשמבינה כי מביטים בה - חשופה,

ואין היא מבינה הטיפשונת כי כך היא יותר מגרה.

שדיה מתנדנדים לכל עבר בפראות,

עת שמצבטים לופתים את פיטמותיה באכזריות.

משקולות מושכות ומכבידות,

והכאב מתגבר כשידיי על דדיה סוטרות.

היא שומעת היטב את ההערות שנזרקות,

אך אין ביכולתה את גזר דינה לשנות.

יד מגששת בין יריכיה,

אצבעותי מפשקות לרווחה את שפתיה.

את איברה כלל לא מקפח,

ועל הזכות להתעלל בו לעיני כל - לא פוסח.

מציג לראווה בפני כל את גופה,

ויודע עד כמה מכך מבויישת ונבוכה.

דוחף תותב עמוק בין רגליה,

וסומק צובע יותר את לחייה.

קושר אותו בחוזקה כך שיישאר במקומו,

עד שכמעט ולא נראה כי בא אל קרבו.

ממשיך להספינק בהנאה גלויה,

וכך ההנאה נמשכת לה עוד שעה ארוכה.