...הוצא מהקשרו...

זה לא מש ממני אף לא לרגע,

תמיד קיים ומלווה אותי בכל פסע.

עגולים וגדולים,

בהירים או כהים.

תמיד מניח כי עלי הם מביטים,

ולעולם לא ממצמצים.

יש והם בולטים בצורה זו או אחרת,

בצורה משתנה מגברת לגברת.

אך נמצאים ומלווים כל שעל,

זקופים או משפילים מבטם לעבר הנעל.

אין כמו לתת להם מעת-לעת לחוש את נחת ידי,

ולטפל בהם כראות עיני.

לחשוף אותם לאור השמש,

גם אם רק בלטו מעט תחת החולצה כמו אמש.

לעיתים הם מחציפים ועזי מצח,

ומתריסים בהשתקפותם תחת החולצה לנצח.

מרכזם מזדקר כאילו חורצים כנגדי את לשונם,

ותוהים לעצמם כאילו מוגנים הם במקומם.

בלי היסוס שולף אותם החוצה ממקום רבצם,

גם אם צופים נוספים לוטשים עיניים לעברם.

מענה אותם כנקמה מתוקה,

שתמיד מסתיימת ביניקה הגונה.