...הוצא מהקשרו...

מחשבתי טרודה לאחרונה,

דברים אישיים ואיך לא - גם ענייני עבודה.

קופץ לביקור קצר - סוג של הפוגה,

ומטה לה אוזן להשלים את החסר לאחר תקופה.

מערסל אותה בין זרועותיי,

ומשחק בפיטמותיה באצבעותיי.

היא מדברת ללא הפסקה,

ובסיפוריה - שקועה.

ידי משחררת בנתיים מכלאו את איברי הזקור.

שלא אוהב להיות במכנסיי סגור.

מבלי להמתין שתסיים את המשפט שהחלה,

מסובב את ראשה כך שקרוב הוא לשפתיה.

דוחף אותו אל פיה באמצע המילה,

והיא מוצצת אותו המומה.

אוחז את ידיה מאחורי גבה,

והמוצץ שבפיה עושה בהחלט את העבודה.

ממשיך לשחק בשדיה החשופים,

וסוף סוף שורר שקט מלבד צלילי אנחות עמומים.

אמנם השקט הזה עשוי להטעות,

כי בעוד זמן קצר יישמעו אנחות וצרחות.

כאלו של כאב והנאה,

שישמעו בחוזקה - מיד כשהסערה מתחילה.