בפרוס השנה החדשה,
בעוד מס' ימים - ממש מעבר לפינה.
משתעשע לי לאחרונה במחשבה,
במשאלת לב ואף כמיהה.
שמא אתחדש לי אולי במתנה נחמדה,
מוכרת ולא באמת חדשה וזרה.
זו שיודעת, מכירה ומבינה את מרבית הסתעפויות חיי,
קצת ממה שעברתי - אבל... לא יותר מדי.
שמוכנה להפקיד בידי את גופה,
אך למרות שחושק בו - רוצה יותר את נפשה.
שתיתן לי פורקן - תרתי משמע,
ושתשתף אותי בכל מה שחפצה.
תמתין לי תמיד עירומה ומוכנה,
וכך תגיש את הקפה ותצטנף לידי בהכנעה.
שאוכל להיט בעיניה היפות,
ואת גבה הדואב לעסות קלות,
גם להצליף ולהלקות בלא חמלה,
ולהתפנק עם "נעימים" ביד כשיונק מפיטמה.
לחבק אותה וללטף את החבורות,
אותן אלו שבהן עיטרתי את גופה - הצלקות הטריות.
לעשות עמה עוד דברים מדהימים,
שעליהם אולי עוד ארחיב בהסברים.
שנינו עסוקים בדברים שונים,
ויש קושי רב לתאם את הזמנים.
אך עם קצת מטמץ ורצון - הכל אפשרי,
כל מה שצריך זה ש...פשוט תתקשרי.