...הוצא מהקשרו...

המחשבות לא מרפות,

וכל דבר מעורר זכרונות.

דברים שנאמרו,

מעשים שנעשו.

ורגשות שתמיד קיימות,

מלוות אותי תמיד ובבטן בועטות.

לא קל לי לפתוח את סגור ליבי,

גם אם סיבות מקלות על כך מצוייות בידי.

ולמרות שמנסה להשתנות בכל כוחי,

מבין בהחלט את התסכול שגורם בכך לצד השני.

מגבלות והגבלות שהן חלק ממהותי,

אם כי על חלקן כבר וויתרתי - ולא פשוט הדבר עבורי.

לכל אחד מאתנו צרכים ורצונות,

וחלקן לא עולות בקנה אחד - בעוצמה מתנגשות.

כולנו רוצים לחזור אחורה לתקופה עלומה וטובה,

עם הניסיון והשכל של היום התוצאה הייתה לבטח מעולה.

אך להשתעשע במחשבות שכאלו ניתן רק בדימיון פורה,

וזה קורה לי לא מעט ובכך נתלה והוזה.

חש כי אנו כביכול פועלים מתוך סוג של עונש ונקמה,

שלמעשה לא באמת גורמת ומקדמת הנאה.

תסכול... אכזבה... והחמצה,

וכל מה שבינהם מפריחות את השממה.

איש לא באמת יוזם ומרים את הכפפה,

שזרוקה על המגרש ועם השנים כבר התבלתה.

אולי מניעה אותנו גאווה או יוהרה,

ו...בשל כך כנראה דבר לא קרה - בשורה התחתונה.