החג קרב לו ובא,
וכיידוע - מצווה להדר בהדלקה.
כמו בכל שנה מייחל לחנוכיה חסודה,
בה אוכל להדליק נרות בהנאה מרובה.
אציב עליה נרות צבעוניים,
ששלהבתם תיצור בחדר החשוך צללים מרצדים.
השעווה תזלוג לאיטה על גופה החשוף,
לא תפסח מלהדבק גם לשערה האסוף.
תיצור צורות שונות על העור הצרוב,
תחדד את הכאב שבמחוזותינו - כה אהוב.
טיפות שעווה צבעוניות ינטפו על ביטנה,
ושני "שמשים" יעטרו כל פיטמה ופיטמה.
שלל נרות סדורים להם בסדר מופתי,
מאירים את גופה הערום השרוע כנגדי.
שמונה נרות זה לחלשים - גורס את משנתי,
ומתקשה למנות את הנרות שכבר הדבקתי לגופה העירום שלמולי.
נשימותיה קצובות עולות ויורדות,
וטיפות שעווה חמות - מהנרות על גוםה כל העת נוטפות.
גופה מכוסה כבר בשעווה שהתגבשה,
המכסה את עורה בשכבה צבעונית וגדולה.
לא... לא מתכוון לקלף זאת בעדינות,
ולכן אצליף בה מייד להסירה ללא לאות.
ורק מה שיוותר לאחר מסכת ההצלפות,
יוסר בליווי דמעות מלוחות שמעיניה זולגות.
רק אז נתפנה לאכול סופגניות שמנוניות,
שאת הריבה אקפיד ללקק בהנאה מפיטמותיה הזקורות.
אטעם ממחמדייה ו...מבין שפתיה המגולחות,
ואצבעותיי ישגעו את הדגדגן שעליו מגוננות.
אקשיב לגניחותיה כשידי פנימה לפתע חדרה,
ואתענג למראיה נאנקת ומתכווצת בהנאה.
עכשיו רק נותר לאתר חנוכיה ראויה,
שכן הנרות מצויים כבר מוכנים להדלקה.