...הוצא מהקשרו...

מתאמת לנו פגישה,

בעקבות האירועים... מאחר בשעה קלה.

מקפידה להגיש לי זירו ו-קפה קר,

מתנהגת בהתאם לחוקיה מה ש..."אסור ומותר".

היא מבקשת לומר את דברה,

ואני מטה אליה אוזן מקשיב בדומיה.

היא חוזרת על דברים שנאמרו בעבר בשיחה,

שום דבר לא התחדש לי עד עתה.

מבקשת את הדבר שבו כ"כ חפצה,

ואין היא מבינה עד כמה באמת משתוקק לתת לה את מבוקשה.

לאחר שסיימה את טיעוניה,

נושק אותה על שפתיה.

מסביר לה שוב כי לא אוכל על כך להתחייב,

מהסיבות שלאו דווקא גורמות לי להתפאר ולככב.

היא מנסה שוב ושוב אותי לשכנע,

לו באמת יכולתי הייתי עושה זאת מבלי להתמהמה.

הכמיהה לכך כ"כ גדולה,

והיא החלה אצלי כבר מזמן בהסתרה.

בלית ברירה נאחזת בשביב של תקווה,

שאולי תקבל זאת ממני בקרוב - לראשונה.

ניצבת למרגלותיי בכניעה,

מוכנה לקבל עליה את עול השליטה.

אוסף אותה אל חכי,

ולוקח אותה תחת חסותי.

מביט אל תוך עיניה,

ואוחז את כפות ידיה.

וכך בערב חג השבועות,

מחליפים ביננו סוג של נדרים ו...שבועות!