עפ"י מיטב המסורת היהודית המוכרת והידועה,
מניחים על שולחן ראש-השנה סימנים לסגולה.
לא... איני מתכוון לעדה הוורדרדה,
שאמנם נמנה אני עם מוצאה.
אלו אשר מניחים על השולחן תפוח עם דבש וקערית עם גרגרי רימון,
והמהדרים מבינהם "משתוללים" ומוסיפים ראש של קרפיון.
מתכוון אני לצלחת "סימנים" גדולה,
ולכל פריט שם - ברכה צרופה.
איש-איש בתורו מברך וטועם מה"סימנים",
ומייחל בליבו כי ישרו בו הברכות אשר הם מסמלים.
רק אני נודד לי במחשבותיי למחוזות קצת אחרים,
כשהמונח "סימנים" מסמל בתודעתי פירושים מעט שונים.
כך שבעוד כולם מבקשים סגולות מוכרות,
במוחי מתרוצצות דווקא שאיפות הנחשבות (אצל רוב הציבור) לסטיות.
אז הימים הבאים בוודאי יחשפו אם (תמר) ייתמו אוייבנו,
או (חבושים) שישוחררו ממאסרם כל חבושי עמנו.
או דווקא (רובייא) נרבה בסשנים שימלאו את חיינו,
ויסתלקו (סלק) במהרה כל מטרידנו ומתחזי כלובנו.
אמן!!!