היא הזמינה אותי אליה ללא כל פרטים מקדימים,
לא מה יקרה, לא תמונה ובטח לא תיאורים גופניים.
אפילו את גוון קולה כלל לא שמעתי,
מזה תקופה ארוכה עמה בפלטפורמות שונות התכתבתי.
סקרן לפגוש את אותה השולטת המיסתורית,
שנונה וחדה ובהחלט ניתן להבין שהיא רצינית.
וכך, בבוקרו של יום סתמי,
יוצא לפגוש בה להשביע את סקרנותי.
את הדלת פותחת בחורה רזונת ויחסית צעירה,
חיוכה נבוך ושערה סטור על כתיפה.
היא מזמינה אותי להיכנס לסלון בעקבותיה,
ואני עושה מייד כדבריה.
מבקש לשאול אותי דבר מה,
אך בתנועת יד אותי היא מייד מהסה.
מורה לי לעמוד ולא לזוז ממקום שעליו הצביעה,
ולחדר השני פנתה תוך שבקול קוראת "הוא הגיע"!
תוהה מה פשר ההכרזה,
ולמי בדיוק זאת היא כעת מודיעה.
אך מדחיק את המחשבות ומהרהר בצעירה,
ששבה בנתיים לסלון ולצידי נעמדה.
בוחן את גופה הבהיר העטוף בטוניקה לבנה,
בייחוד כשמושיטה לעברי כוס מיים להרטיב את לשוני היבשה.
היא לוקחת את הכוס ומטיחה אותה על השולחן בחוזקה,
מביטנו מצטלבים מבלי להוציא אף מילה.
מנסה "לשבור את הקרח" אך היא שומרת על דממה,
והיא לעברי רק מביטה בשתיקה.
"...אז... אתה הוא מר סימפסון!!!" נשמעת מהחדר הסמוך קריאה,
ובמקביל ממנו יוצאת אישה בשלה ונאה.
מנסה להבין מה פה קורה,
ומי היא לעזאזל הבחורה שאותה בנוסף רואה.
הנערה מקרבת כיסא לעברה,
וניצבת בראש מורכן לימינה.
מבלי לבזבז זמן על שיחה מקדימה,
מורה לנערה להפשיט את ה"סחורה".
מבלי כל אומר פורמת את כפתורי החולצה,
ופושטת אותה מעלי במיומנות זריזה.
את החגורה הכפתור והרוכסן במכנס פותחת,
מושכת אותו ואת התחתון מטה ביד בוטחת.
תוך שניות ניצב שם ערום כביום היוולדי,
והנערה ניצבת שוב לצידי.
"תתקרב מעט מר סימפסון שאוכל לראות אותך" אמרה הגברת בהנאה,
ואני פוסע ומתקגם מעט לעברה.
עיניה בוחנות אותי מכל כיוון וזווית אפשרית,
מורה לי לחזור אל מקומי בשנית.
היא מסמנת לנערה לפשוט גם היא את בגדיה,
והיא ממהרת לעשות רצונה למפרע.
"תעמידי לו" היא יורה לעברה,
ורק לשמע זאת הוא הזדקר לו גם ללא כל עזרה.
היא שולפת מצלמה ומנציחה את גופי,
ודואגת גם לתקריב של איברי.
"בוא נשחק בכם קצת" משתעשעת לה בקריצה,
ומסבירה לשנינו את כללי המשחק שבחרה.
לא אלאה אתכם כאן בכל מהלכיו,
אך הצלפנו להנאתה אחד בשניה במסגרת חוקיו.
מביטה ומצלמת אותנו במהלכו,
וכל אחד מאיתנו בתורו מגביר את עוצמתו.
לאחר זמן מה מפסיקה היא את המשחק המשונה,
ולמורת רוחה של הנערה מכריזה עלי כמנצח במקצה.
לא לפני שקמה היא לבחון מקרוב את החבורות בגופנו,
נושקת ברכות ובתשוקה לשפתינו.
אוחזת בשערות ראשה של הנערה,
ומפילה אותה למרגלותיי,
ומצלמת אותה כשאת פיה ממלאים אשכיי.
פיה הקטן צר מלהכיל את האיבר המרוגש,
שלמרות שאינו נחשב גדול עם הכנסתו לפיה - רפלקס ההקאה הורגש.
"בוא!" אמרה לי כשהיא גוררת את הנערה,
ומשליכה אותה על המיטה.
"תכניס!" מורה לי תוך שמפסקת את רגליה,
ואני בועל את שפחתה - ממלא אחר הוראותיה.
היא מכתיבה לי את הקצב והעוצמה,
תוך כדי שממוללת באצבעותיה את פטמתה.
הנבעלת נאנקת ללא יכולת למחות,
גם את מטחי השפיך שמטפטפים על גופה בצרורות.
היא מתעדת אותה נבעלת וחבולה,
נוטפת קילוחי זרע מאיברה ועל גופה.
שולחת אותה להתקלח ולשוב במהרה,
כשנותרת עמי ומגלה לי את החלטתה.
מבהירה את תנאיה ומה הציפייה,
ועל מרבית הדברים באנו לידי הסכמה.
השפחה שבה לסלון נקיה,
ולשלב הבא בהחלט מוכנה.
כן... הייתה זו בהחלט עליית מדרגה,
אבל בניגוד למדיניות הממשלה בדרום - פה ניתנה הפעם בהחלט תגובה!!!