מלטף את לחייך בעדינות,
נושק לשפתייך ברכות.
מסניף את צווארך מלוא ראותיי,
מניח על כתפייך את זרועותיי.
גולש עימן מטה אל עבר מחשופך,
אוחז באצבעותיי ב-דש חולצתך.
את מנסה להתחכך בי ואלי להיצמד,
ואני מרחיקך ממני ואיברי זקור ועומד.
מחזק את אחיזתי בחולצתך הדקה,
שלא מצליחה להסתיר ולו אף את בליטת הפיטמה הכהה.
במשיכה אחת קורע מעלייך את החולצה,
וכפתורייך מתפזרים על כל הריצפה.
שדייך נשפכים להם החוצה בפראות,
מתנדנדים כשהפיטמות מתריסות כנגדי בהתנשאות.
סוטר לכל שד בתורו נהנה מהתנודות,
ואת נאנקת מהנאה ומהמחוות הכואבות.
יונק משדייך הזקורים למולי,
נושך את הפיטמות שממלאות את פי.
סומק עז צובע את פנייך,
כשאני עסוק בלהציק בדרכים שונות לשדייך.
חושף את איברי מולך,
כה אוהב לצפות במבטך.
את חושקת לטעום ולחוש את אוני בשפתייך וידיך-
מתכופפת ונעמדת על ברכיים,
מביטה בו ובוחנת מרטיבה בלשונך שפתיים.
מפליק על ידייך שבו מנסות לגעת,
וסוטר לך על שקרבת את פיך ואת טעמי ללא רשות ניסית לדעת.
מלטף אותו בהנאה צרופה מול פנייך ההמומות,
וצובט שוב ושוב לשדייך ולפיטמות הגדולות.
מגיע לפורקני במהרה,
ומטח הזרע לעברך נורה ללא כל אזהרה.
נשמתך נעתקת בבהלה,
כשהמטח בפנייך בול פגע.
מצלם אותך כשנטיפי הזרע מטפטפים מהפנים אל שדייך,
ואוסר עלייך למחות ולנקות זאת בידייך.
מותיר אותך בחולצה קרועה,
כששדייך המטונפים מעוטרים בזרעי - חשופים ללא כל חציצה.
מחוייך כשמהרהר לעצמי כיצד תצא כך אל הרחוב הסואן והעמוס באנשים,
כשבחולצתה לא נותר אף לא כפתור בודד שיוכל מעיניהם להסתיר את המחמדים הרוטטים.