מורה לך באצבעי להתקרב,
ואינך יכולה כלל לסרב.
לא מוציא אף הגה מפי,
רק מסמן לך במחוות ידי.
את נעצרת במקום שעליו הצבעתי,
מביטה בחשדנות לעבר הדלת הפתוחה שהשארתי.
מצביע לפי תור על פרטי הלבוש שלגופך,
שאת מסירה בהוראתי ונערמים לידך.
חוששת שמישהוא יכנס ויביט בך ערומה,
נהנה להביט בך כך שאת נבוכה.
השדיים כבר לחלוטין חשופים,
ואני מבקש לקבל לידי את התחתונים.
שוב מבטך המבוהל אל עבר המסדרון והקולות שברקע נשמעים,
ואת מסירה ממך גם אותם ומניחה על ערמת הבגדים.
ידייך מנסות להסתיר איברים מוצנעים,
ובסימון ברור נדרשת להסיטם לצדדים.
פות בולט נגלה תחת ביטנך,
שפתיים עבות וגדולות חושפות את נשיותך.
אינך יכולה להצניע ממבטי את איברך,
מגולח למשעי בולט למבטי נבוחן ולמורת רוחך.
שדייך שמוטים לצדדים כנאדות ריקים,
מכובד משקלם מטה - מושכים... עייפים.
שערך הארוך מנסה את החזה להסתיר,
אך אין ביכולותו אל מול גודלו למכביר.
עטרות הפטמות מפתיעות בגודלן,
בעוד הפטמות עצמן רדומות במרכזן.
מתקרב לעברך ומושיט יד אל בין ירכייך,
מגשש אחר הדגדגן המסתתר בין שפתייך.
גם הוא מפתיע בגודלו ביחס ישיר לאיבר,
ותוך כדי בנרתיקך האגודל השני כבר נבר.
מסמן לך לשכב על המזרן שעל הריצפה,
חולץ את כלי זייני ומכוונו לחור שנפער ולמולי נגלה.
מפסק באצבעותי לצדדים שפתיים עבות,
ודוחף אותו פנימה נבלי להשתהות.
הוא נבלע לו מייד בפות הרעב,
ולמרות זאת נראה כי גרם הוא לך לכאב.
השדים נעים ומשקשקים בכל דפיקה ודפיקה,
ואת ידיה לצדדים מרתק על המזרן בחוזקה.
לפתע נשמעים קול צעדים,
ואני ממשיך בשלי מתעלם מהבאים.
היא מנסה לנוס ולמצוא מחסה,
ככל שהקולות מתגברים ומתקרבים ומייד יצפו במחזה.
ממשיך לרתק לא מאפשר מנוסה,
ואיברי נעוץ עמוק בתוך גופה.
הוא ממשיך לשהות שם בתוך מיצי איברה,
כששתי נשים נכנסו כשעל פניהן מרוחה הבעת הפתעה.
"סליחה" הן אמרו נבוכות מהמעמד שאליו כרגע נחשפו בטעות,
"זה בסדר... אתן לא מפריעות" עונה ואותה ממשיך "לדפוק" בקשיחות.
מצחקקות עזבו הן את המקום,
בעוד אני ממשיך ובועל אותה - עד תום!