בפוסט הקודם תיארתי אירוע שקרה,
וכל מי שקרא גזר מהשלם פרט שאת מוחו גירה.
אך דבר אחד חידד אצל רבים את התובנה,
שעירום מרומז - טוב יותר לעיתים מלקבל את כל "החבילה".
הוא נותן דרור לדמיון להשתולל,
ולרצות ליישם דברים ולהתהולל.
רק מלהסתכל על מתאר האיברים,
להביו ולבחון בליטות וקפלים.
לדמיין את צבע הפיטמה הגדולה,
שתחת הבד מרמזת עד כמה היא כהה.
מה גודל השדיים שרוטטים להם שם ומקפצים,
ובאיזו צורה הם נפולים,
האם מושכים הם מטה לריצפה,
או שמא לצדדים תרים אחר פה החפץ ביניקה.
ומה לגבי הפתח שבין רגליה מצניעה,
האם מגולח הוא למשעי או מוסתר בשיער ערווה.
האם ניתן בנקל להבחין בשפתיים גדולות ובולטות,
או שרק אם מתאמצים ניתן את סודותיה לגלות.
האם איברה רחב וגדול מבקש לבלוע בקירבו כל שניתן,
או שמא צר הוא וקטן ושיש לגרותו רבות עד שיהיה מוכן.
העיניים מזפזפות בין מחשופים ובגדים צמודים,
מייצרות תובנות מהרמזים לאיברים המוצנעים.
וכן... זה לעיתים מגרה הרבה יותר מהדבר האמיתי,
ומניח שיש פה עוד כמה שסוברים ממש כדעתי!