מאז שאני זוכר את עצמי ו...זה היה מזמן,
לא התחברתי לאלכוהול מכל סוג וזן.
כבר מגיל ינקות כשרק הוכרחתי לטעום,
נמנעתי ככל יכולתי - מאז ועד היום.
אולי זו הקונוטציה שאצלי כה רגישה,
אולי החשש שתמיד קיים בי מאיבוד השליטה.
אף פעם לא חשתי משיכה,
לא לטעם, לא לריח ובוודאי לא לתחושה.
תמיד על שולחננו הונחו רק בקבוקי יין איכותיים,
אך לדידי הצטערתי על... בזבוז ענבים טעימים.
בקידוש שותה כילד - "מיץ ענבים",
ובאירועים מיוחדים טועם מעט ליקר או בריזר - אבל... ממש לעיתים.
ואם כבר ממש רוצה אני להשתולל,
מבקש "שליש" שנדי - ואיתו מתהולל.
לא מתחבר לוודקות ולבירות שונות,
כולן מרות ובעליל אינן טעימות.
מגחך למראה הוודקה רד-בול בכל בריכה,
כאילו בלעדי זאת אף מסיבה/חתונה לא שלמה.
ובכלל זה נראה בעיני כה פתאטי ברחבת הריקודים,
כשכל אחד אוחז בכוס אלכוהול וסיגריה ועל פניהם עוטים ארשת רצינית של מבושמים.
אבל על כל נושא הריקודים אקדיש כבר בהמשך פוסט מיוחד,
לא אערבב שמחה בשמחה - וכפי שציינתי על כך כבר אכתוב בנפרד.
ראיתי אין ספור שיכורים מתגוללים בזוהמה,
אנשים ברמה מהמעלה הראשונה.
ולאחר לגימה מופרזת עבורם מהטיפה המרה,
מתנהגים ונראים בצורה מבישה ואיומה.
לא אגע בנושא התאונות והאלימות הנלוות לעניין,
אני בגין כך תומך ב-"חוק היובש" ו...תסלחו לי על כך שאני נשמע מיושן.
עצוב שרבים כבר לא יכולים לחגוג בלי לשתות,
ובלי מס' בקבוקים כלל לא יכולים להינות.
מעולם לא השתכרתי וזה כנראה גם לא יקרה,
ומודע לעובדה שאני מאוד חריג בנוף הזה.
תסכימו או לא - זו דעתי וכנראה היא גם לא תשתנה,
לו רק היינו מציבים גם כאן גבולות ברורים -
היינו וודאי מרוויחים מהקצה אל הקצה!