במהלך השיחה דורש ממך לעמוד מולי,
ואין לך בכלל מושג מה התכנית שבמוחי.
מכיר ויודע רבות אודותייך,
מה חווית ועברת (לטוב ולרע) בחייך.
הבעת את הסכמתך לחטט בפצעייך,
ולגעת בטראומות (גם) קשות,
שבעקבותיהן הזלת לא אחת דמעות.
את לא אוהבת לעמוד במרכז הבמה,
ובאור הזרקורים מאוד נבוכה.
לא שיש לך במה להתבייש,
אישיות מדהימה ונאה למראה - לכך לא ניתן להתכחש.
ובכל זאת חשה במצבים שכאלו חוסר ביטחון משמעותי,
אי-נוחות מחשיפה אישית וגופנית באות מייד לידי ביטוי - פנימי וחיצוני.
את מתקשה להיישיר מבט אלי,
כובשת את מבטך בקרקע ולא לתוך עיניי.
חוזר ומדגיש כי על כך לא אוותר,
ואביט אל תוך עינייך בהנאה - לא אכחיש ואשקר.
מורה לך לפרום כפתור בחולצתך,
וביד רועדת מכסה את מכסופך.
אני מאיץ בך לבצע,
ולפרול אותו מייד למפרע.
שוב מבטך מופנה מטה,
ובמקל ארוך נוגע בסנטרך ומורה לך לחזור להביט מעלה.
"הכפתור הבא" מכריז בקול חגיגי,
ועל העין נוצר מעטה זגוגי.
דמעה נושרת על לחייה,
כשהכפתור השני חשף טפח מחזייתה.
מורה לה להתכופף לעברי,
כשמחמדיה נחשפים לשמחתי.
אט אט נפרמו כל הכפתורים,
והיא אוחזת בכנפי חולצתה מגוננת על שדיה הטפוחים.
מסמן לה במקלי להסיט אותם לצדדים,
ומביט בעיניה במבט חודר לאישונים.
החולצה מושלכת למרגלותיה,
סומק עז צובע את לחייה.
מבקש לקבל כעת את החזיה,
והיא פורצת בבכי חרישי ומתחננת על נפשה.
מכה במקל על מותנה הצרה,
ומבהיר לה כי הדרישה אינה בגדר בקשה.
היא מסירה באומנות את החזיה שלבשה,
תוך שמצליחה להסתיר בידיה את איברי ההנקה.
מורה לה להסיר גם את מכנסיה,
כשכל העת מביט עמוק אל תוך עיניה.
לשווכ מנסה להתחמק ממבטי,
ולהביט על איזה משהו דמיוני.
אך אני לא מאפשר לה את הפרווילגיה הפשוטה,
וממשיך לגרום לה לאותה המבוכה והבושה.
"עכשיו את המכנס" אומר מתקשה לכבוש את חיוכי,
ובכייה גועה וכבר מזמן אינו חרישי.
ביד אחת מסתירה את שדיה,
וביד השניה פושטת מכנסיה.
עוד בטרן התאוששה מושך מעלה את תחתוניה,
שנבלעים ומבליטים את שפתיה.
דורש לקבל את התחתון,
והנה נחשף לו הפות הקטון.
ביד אחת מכסה היא את דדיה,
כשהשניה מסתירה את נרתיקה למפרע.
"ידיים לצדדים" פוקד בצעקה,
והיא נאלצת לעמוד מול עיניי הבוחנות חשופה.
בוהה בשדיה החצופים,
שלאור הזרקורים חשופים.
מיישיר מבט לאיבר מינה,
הבולט מעט ממתאר ביטנה.
שפתיה הגדולות פוערות לוע,
כאילו מבקשות כל דבר אל קירבן לבלוע.
כה בשרניות ועבות,
נהנה לחזות בהן ועליהם לצפות.
בכייה מתחזק כשאני דורש ממנה לנתר,
ואת היופי במראה הזה לא ניתן באמת בכתב לתאר.
צוחק ומשתעשע משדיה המשתוללים,
שלכל עבר רוטטים ומתנדנדים.
רק אז מרשה לה להיכנס תחת חקי,
ולהניח את ררשה על חזי.
מלטף ונושק לראשה,
ואת דמעותיה המלוחות מוחה מלחייה.
מאמץ אותה חזק אל גופי,
אז מבינה ויודעת שהיא כל עולמי.