המולת הרחוב נשמעת היטב בדירה,
בליל קולות מתערבב עם שאון נשימתה.
עירומה חשופה כביום היוולדה,
נדרשת לעמוד במרפסת החזיתית של ביתה.
אנשים נשים וטף מתרוצצים ברחוב,
ו...למען האמת - לראותה כך מובכת ומושפלת נוטה לאהוב.
יודע עד כמה קשה לה המעמד המביש,
לעמוד כך בשבילי - בייחוד כשמפגין כלפיה מבט אדיש.
רק מהמחשבה שאולי מישהו יפנה את מבטו,
ויקלוט אותה כך עירומה ניצבת מולו.
מורה לה לקפוץ ולנטר,
כך ששדיה המתנדנדים ייגעו בסנטר.
ידיה מוסתות לאחור,
כך ששדיה בולטים חשופים מוארים בקרן אור.
לאחר מס' דקות של קפיצות מורה לה לחדול,
ומצמיד אותה בכוח לחלון הגדול.
שדיה נמעכים על הזגוגית הקרירה,
ופטמותיה מגיבים בהתאם נלחצים אל השמשה.
פה ושם נעצרים ברחוב אנשים,
ומביטים עליה - גברים ונשים.
מתלחששים בהנאה או בסלידה,
מצביעים עליה ומפזרים הצעות מגונות,
והיא נותרת דוממת ושפתיה חתומות.
יש מהם התרים אחר עמדת תצפית משופרת וטובה,
ואט אט ההתקהלות גדלה ומתעבה.
זהו הרגע בו מורה לה לגשת אחורנית לעברי,
מחבק אותה ומצמיד אותה בחוזקה אל חיקי.
לא משחרר אותה מאחיזתי,
גם כשפורצת היא מולי בבכי.
מלטף את עורה הצפוד מהשמש,
ובועל אותה שוב - בדיוק כפי שעשיתי לה אמש.
מוטרף מיופיה ומטוב ליבה,
ועל העובדה שלמרגלותיי תמיד דרוכה ומוכנה - באהבה.