...הוצא מהקשרו...

אתמול חלמתי חלום,
אבל בעצם, גם שלשום.
ובו אני חווה,
דברים שאני רוצה.
שם אני יכול לומר,
גם דבר שנחשב "מוזר".
תחומים שנחשבו ל-"מוקצים",
ובחלקם אפילו - משוקצים!
אבל את אלו בדיוק אני אוהב,
ולישמם אני תאב.
אך אוי לי כי בסביבתי הקרובה,
דברים אלו יגזלו ממני את הירושה.
רע ומר לי כי אוהבי,
הפכו בן רגע למשנאי.
רק "זרקתי" רעיון,
והבאתי עלי קצף ובזיון.
הם לא מבינים ולא יודעים,
לא רוצים ואפילו לא שומעים.
אך רוצה אני בזה,
כי מה לעשות - אני גם כזה.
השגרה משעממת,
ולא תמיד היא מעניינת.
אך החוקית ממאנת,
ובכל תוקף מסרבת.
כל הצעה מיד גוררת,
למריבה סוערת.
כי מה ביקשתי בסך הכל,
לתבלן קצת את הכל.
להכניס משחקים ותפקידים,
פשוט להכניס קצת צבע לחיים.
אך היא לא מוכנה לשמוע,
תור לפסיכיאטר רוצה היא לי לקבוע.
לא שיחה ולא שכנוע,
רק "לרבנות" היא מבקשת לנוע.
אך מה אעשה שאני אותה אוהב,
ולמרות שלגוון אני תאב.
על ה"מסגרת" שומר כזאב,
אך ליבי ליבי דואב.
אך לבסוף נמצא הרעיון,
אם כי זה ממש לא פתרון.
איני שלם עמו ואין זה קל,
לממש אותו בכלל.
איני שש ואיני רוצה,
להונות אותה איני אובה.
אך ברירה לא הותירה בידי,
כי אם רק את איברי.
האמינו לי רעי וידידיי,
איני כזה - חבריי.
אך מה נותר לי במצבי,
לפני שהכל יהיה "על קרן הצבי"...