המלכה התיישבה והיטיבה את משקפיה על אפה
חשתי בלחץ של השפחה מהפחד והלא-נודע
ועתה פישקה היא בפרעות את שפתי הנרתיק
צעקת כאב רמה נשמעה בטרם להבחין אספיק
הנרתיק היה רטוב ולח שהעלה על פני חיוך ובת שחוק
ובחדר ניתן היה להריח אותו גם מרחוק
הוא היה מגולח למשעי שפתיו בשרניות
ובראשו נחבא לו הדגדגן כמבוייש מפני הבאות
מראהו מגרה כמגדנות
מעורר חשק לנגוס או סתם לענות
היא הבחינה במבטי
ומייד הזמינה אותי
גע בפות כאוות נפשך
מרשה לך - בדקות הקרובות היא שלך
לא הססתי לרגע ובלי כל הודעה
אחזתי באצבעותיי את הדגדגן הקטן בהפתעה
המגע המהיר הכאיב לנערה
והיא ניסתה לברוח ממיטת שוביה
אך המוסרות בהם קודם נקשרה
מנעו ממנה כל תזוזה
ליטפתי בעדינות את המקום הפעור
נהנה לשחק בשפתיים שניות פותח ולאחר מכן מקפל ומשאיר "סגור"
איברי הזדקר בצורה מבהילה
כל כך רוצה להיכנס לפות בחוזקה
אך המלכה על שפחתה מגינה
לא תיתן לה להבעל בצורה כה מהירה
היא נוטלת וויברטור גדול מידה
משמנת אותו מעט כשהוא על בטנה
ואז ללא כל התרעה - דוחפת אותו פנימהוזוכה באנחה
פניה האדימו כצבע ארגמן
פטמותיה התקשו ובלטו בגובהן
המכשיר החל לרטוט ולנוע
מביט בפלא בעיני כלבלב כנוע
המלכה אחזה באיבר הזקור והכלה לפסוע
ומשכה אותי אחריה כשידי מנסה עוד לנגוע
היא מעמידה אותי אל מול פני השפחה
ומניחה את האיבר על אפה
היא דוחפת אותו לפיה
תמצצי עד הסוף - אז אותה תשביע
היא מוצצת את האיבר ברעבתנות
עד שתוכו מתפרץ בפראות
נוזל לבן ממלא אז את פיה
במהירות שאפילו את תדהמתי הכניעה
בלעי הכל פסקה המלכה
כי כידוע - חבל על כל טיפה
המלכה דחסה לפיה נוזל שחמק בין שפתיה העבות
ואני ביקשתי מהמלכה לגשת ולהתפנות
לשם מה ללכת כה רחוק?!
הן הבחורה צמאה - אל תהיה שמוק!
פתחי את פיך ואשקך מעט
למען תטעמי ממני עוד לרגע קט
שמחתי להפרד מהמטען המעיק
נהנה להשקותה בצינור כגנן המשקה שרף דביק
תודה לשניכם כלב וכלבה
היה לי כיף גדול - פשוט חגיגה
ובנתיים טוסו מהסביבה
מעתה ועד לסשן הבא!!!
סוף!!!
הסיפור ככותרתו מהווה עוגנים
לכל מה חלמתי ועל עוד כמה דברים
בחלקם התנסתי אך לא ממש באחרים
מי יודע ...אולי... גם הם יהיו עבורי ישנים
בקרוב (אולי) אחל לכתוב
סיפור אחר - אך אין זה מבחינתי חוב
דרכו אספר עוד על עצמי ברמזים
דברים שרציתי או שקרו לאחרים
וגם כמובן אצרף את נסיוני הדל
אם כי לא אפרט הכל - ו... בוודאי אחדל
אשמח לשמוע כמובן תגובות
טובות רעות רגילות ואף שונות
...
לפני 13 שנים. 5 באוקטובר 2011 בשעה 8:25