זה אירע לפני שנים מספר
אירוע מיוחד שעליו עוד יסופר
הייתי אז ילד צנום ומפוחד
ביישן מופנם ש-די במחשבה על אישה וכל גופי נרעד
אני חושף כאן סיפור אישי
שפגע ללא ספק גם בילדותי ב-איזוני הנפשי
מקווה כי בדברים ייתקבלו בהבנה
בין אם כואבים/מצחיקים או אף מסבים גם הנאה
החל מתקופת הינקות ועד גיל ילדות יחסית מאוחר
וזאת לא אגלה לכם גם אם היחס שלכם אלי יהיה מנוכר
סבלתי ממס' בעיות
שהיו עבורי צרות צרורות
אחת מהן הייתה חמורה מכל
והתרחשה בשבתות ובימי-חול
בצעירותי לא הצלחתי להגמל
ובלילות את ייצועי מרטיב למרות תחנוני מהאל
שיטות שונות ורופאים לא מצאו לכך מזור
ובקצה המנהרה שלי כבר מזמן כבה האור
שתיתי תרופות ושיקויים
והכנסתי לחיי תרגילים שונים והרגלים
אך דבר לא עזר לזו הבעיה
עד שהגעתי ביום בהיר אחד לאותה המרפאה
אמי אספה אותי מבית הספר
מביט בדרכי בחשדנות אל כל עבר
היא הסבירה לי כי קבעה לי תור פרטי
אצל רופאה שפינתה מעט זמן עבורי
מאנתי בכל תוקף להבדק אצל רופאה
הן ביישן הייתי ובייחוד מפני אשה
אך היא בנעימים ניסתה לשכנעני שאסכים
ומשלא הצליחה עברה לאיומים חלקם אף הזויים
מחשש ומפחד נאותי להסכים
ואת דרכנו המשכנו בלי אומר ודברים
מחשבות מתרוצצות בראשי
פאדיחות לדבר על הנושא - אני שח לעצמי
להבדק ע"י רופא אני מתפאדח
אז תארו לכם ע"י רופאה ... - בוודאי לא היה אז ליבי שמח
הגענו למרפאה במרכז הומה אדם
צועד בעקבות אמי וליבי כמעט נדם
נכנסים למזכירה שאלי מחייכת חיוך רחב
מסמיק ומלבין חליפות וממלמל משהו כבדרך אגב
אמי מבקשת תחילה לשוחח לבדה עם הרופאה
ואני מופנה להתישב ולהמתין בחדר ההמתנה
מביט סביבי ומקשיב להמולה
אמהות צעירות ממתינות לתורן עם עגלה
מס' ילדים מתרוצצים ומשחקים
אם אסכום את גילם יחד עדיין אעבור אותם במס' השנים
האמהות מביטות בי תוך עיון בחוברות
מרגיש כאילו קוראות אותי ולא מה שכתוב בגליונות שאוחזות
אמי יוצאת לאחר מס' דקות
ומזהירה אתי שאצל הרופאה לא אעשה בושות
אט אט התור מצטמצם ואוזל
כל ילד שיוצא משם בזרועות אמו מתכרבל
לא היה אחד שלא יצא מהחדר בוכה
עוד מעט יגיע תורי - לעצמי תוהה
אחיות נכנסות ויוצאות לבושות לבן בוהק
חלקן אוחזות מכשירים ואני רועד ומשקשק
נקרא להכנס אל החדר שמולי
"שב"! - אחות חמורת סבר מסננת לעברי
אני מתיישב קפוא בחדר הקר
היא יוצאת עם אמי ומשאירה אותי לבד במקום הזר
מביט ובוחן את סביבתי החדשה
קירות לבנים, שידה ומיטה
עגלות מכשירים נצבות לאורך הקיר
חלקן מכוסות בבד ירוק בהיר
מכשירים שונים מבצבצים מבעד לכיסויים
מסתקרן להציץ ולראות הדברים
מנסה לנחש למה הם משמשים
ורק מהמחשבות צפים בי כאבים
לאחר דקות ארוכות של המתנה
יוצא מהחדר הסמוך אמא ותינוק בוכה בעגלה
היא מנסה להרגיעו בלא הצלחה
מה שלא עושה - רק גובר הבכי והופך לצרחה
הצלחתי להבחין כי איברו מקובע בתוך מכשיר מתכתי
לא הספקתי לבחון כי האחות יצאה לקראתי
למרות שעברו כבר מאז שנים רבות
זוכר אני כל תו מפניה זכר לבאות
היא לא הייתה נחמדה ולא חייכנית
מבטה רע ומנוכר ובוודאי לא הייתה חיננית
היא הייתה מלאה ולבושה בבגדים צמודים
פטמותיה בלטו מבעד למלבושים
חזה היה גדול ועיניה שחורות
ידיה חזקות וציפורניה חדות
בנקל ניתן היה להבחין בחריץ שבין רגליה
מכנסה הצר הדגיש בבירור את שפתיה
היא הכניסה אותי לחדר שם אמי ישבה עם הרופאה
שם אמי ענתה על שאלות שאליה הפנתה
היא שאלה אותה שאלות שהביכו אותי
ובסיום כל שאלה ותשובה הביטה לעברי
לא שמעתי ולא הבנתי כל מה שנשאל
רק רציתי להיות במקום אחר ואפילו כבר להפוך ל...ז"ל
מקצת הדברים הבנתי ואחרים לא ממש
אך את חדר הבדיקה שמצפה לי דמיינתי בחשש
הרופאה שאלה את אמי על תדירות השתן שנותן
והאם: " על כאבים במתו - אני מתאונן"
היא שאלה שאלות על הברית
"מתי מלו אותי?! ומי חתך אותו?! " - תוך שמביטה בי במבט מבעית
היא שאלה עוד שאלות מביכות
כמו: "...האם האיבר עקום והאם יש זקפות...?"
אני מסמיק ועיניי מתמלאות דמעות
בייחוד שבחדר נמצאות עוד מס' נקבות
הן לא ממש מורגלות לטפל בילד כה גדול
שכן רוב הפציינטים שלשם מגיעים עם אלו הבעיות עוד לא הספיקו לגדול
ןלכן הצוות רכגיל כי כל הבדיקות יכולות להעשות
עם דלת פתוחה ובפני כל האמהות
אני רוצה לבדוק אותך פנתה אלי לראשונה הרופאה
קמה ממקומה ויצאה להביא דבר מה
אמי פקדה עלי לקום ולהכנס לחדר הבדיקה
ברגליים כושלות צועד בעקבותה
האחות נותנת לי חלוק ירקרק
תתפשט לגמרי ולבש את החלוק הדק
בו אעזור לך אומרת אמי ומתחילה אותי להפשיט
"לא רוצה"! קורא לעברה ומסיט ידי להגן בחזית
"הרופאה מחכה ואין זה נעים"!
חזרה ותרצה זאת ב-"טיעונים פולניים"
"לא רוצה"! ממשיך להתעקש "רוצה הביתה" חוזר ואומר
"נו, הוא כבר מוכן?!" נכנסת האחות ובבכי מתחיל למרר
או שאתה מחליף לבד או שאעשה זאת אני - פוסקת האם בנחרצות
ולמען אבין טוב יותר חובטת בישבני ללא רחמנות
היא משילה מעלי את כל בגדיי במהירות
ועוטה עלי את החלוק בזריזות
ובעוד אני המום ומופתע
גוררת אותי חזרה לחדרה של הרופאה
בנתים הוכנס לרופאה עולל כבן שלוש
אמו אוחזת אותו על מיטת הטיפולים ומהמחזה ליבי בוש
הוא מחייך אלי כשחלקו התחתון מעורטל
מצחקק ומשתולל כשאיברו זקור אל-על
הרופאה רוכנת ומביטה באיברו
שואלת את אמו שאלות והתינוק מצחקק בעולמו
כנראה נהנה הוא מהמגע באיבר
רגליו משתוללות ומשפתיו החיוך כלל לא סר
עד שהרופאה לוחצת בחוזקה
ומחלצת ממנו קול בכי ומאמו מבט חמלה
הורחקתי חזרה לחדר הסמוך
אך את קול בכייו שמעתי וליבי מלא דכדוך
הילד יצא בוכה לאחר מס' דקות
ו"זכיתי" להכנס ולטעום מהבאות
אך על השאר אספר בפעם הבאה
וזכרו שכל המסופר כאן - אמת לאמיתה!
